יום ראשון, 25 במאי 2014

אני שמנה, לא מתה!


הנה רשומה קצרה שהיא הרחבה של סטטוס שפרסמתי מקודם בדף הפייסבוק של השבלוג.

במסגרת היותי שבלוגרית, יצא לי בימים האחרונים להיחשף לקולקציות חדשות של כמה רשתות מקומיות למידות גדולות (הן מתעלמות מהפילוח הזה או לכל היותר קוראות לעצמן רשתות למידות בינים אבל ברור שמדובר ברשתות למידות גדולות). המשותף לכל הקולקציות האלה הוא שאני לא רוצה ללבוש או לקנות או אפילו לקבל במתנה מהיחצ אף בגד שיש בהן. קראתם נכון, אפילו לא אחד. גולברי נתנו לי זיכוי של 300₪ שנמצא בארנק שלי כבר שלושה חודשים ועדין לא מצאתי משהו לקנות באמצעותו. סו סימפל הציעה לי 50% הנחה על כל הקולקציה ולא רציתי כלום. קרייזי ליין שלחו צילומים של קולקציית קפסולה צעירה שהדבר היחיד הצעיר בה הוא טווח המידות המצומצם ביחס לזה הרגיל של הרשת, כי כידוע אין צעירות שמנות. מהגרה לא שמעתי לאחרונה וזה הגיוני, אחרי שאמרתי להם שהיחס שלהם באירוע הבלוגרים האחרון בו הייתי היה מביש (זה האירוע שבו לי ולשמנה השניה שהוזמנה לא היה מספיק מקום ליד השולחן אז שמו לנו כסאות בצד מהם צפינו על הרזות אוכלות ארוחת בוקר) אבל אני מתקשה להאמין שהם המציאו את עצמם מחדש בעונה הזו.

מה שאני רוצה להבין (שוב ושוב ושוב) זה למה רשתות אופנה ישראליות חושבות שאישה כלשהי תרצה ללבוש את הבגדים שהם מוכרים לנו כ"מידות גדולות"?

1. המידות לא באמת גדולות (50 זה תחילת
טווח המידות הגדולות בעולם המערבי, לא הסוף)
2. הבדים סינתטיים, עבים, מעובדים, חמים
3. ההדפסים מיושנים
4. הצבעים סטראוטיפים לשמנות (שחור שזור סיבים סינתטיים הבוהקים מטבעם, פוקסיה, וצבעי הבסיס אדום, כחול, לבן)
5. הגזרות מיושנות
6. הגזרות לא מחמיאות
7. העיטורים השונים, עבר זמנם מזמן
8. המחירים שערורייתיים ביחס לאיכות הנמוכה ובכלל

מתי תקום פה רשת שמכבדת את הלקוחות הפוטנציאליות שלה? מתי תקום פה רשת שתרצה לקחת מאיתנו את הכסף שלנו? שתיתן לנו את אותה חווית הקניה שנשים רזות מקבלות? שתאפשר לנו למדוד את הבגדים שאנחנו קונות לפני הרכישה ולברור מתוכם רק את מה שאנחנו באמת רוצות ומתאים לסגנון האישי שלנו? מתי יהיו רשתות רק עם בגדים לשמנות סולידיות וכאלה רק לשמנות פאנקיסטיות וכאלה רק לשמנות רומנטיות? האם הכסף שלנו מתועב? מזוהם? האם מי שמקבל כסף מאישה שמנה נדבק ממנה במחלה מדבקת????

ישבתי השבוע עם מנכ"ל חברת אופנה אדיב, חכם, קשוב ונחמד להפליא שמציעה עכשיו גם בגדים למידות בינים. הוא סיפר לי שמטרתו הראשית היא לחנך את הנשים הצעירות שיש להן אלטרנטיבה והן יכולות להתלבש צעיר גם אם הן לובשות מידה 46 והוא באמת אדם שליבו במקום הנכון. או לפחות כך הוא מאמין. אני לא רוצה שיחנכו אותי, ואני לא מעוניינת לשמוע את המילה חינוך בהקשר של אופנה. רוצים לחנך בהקשר של נשים שמנות? חנכו את הציבור לקבל אותן כאחת האדם. השתמשו בשוגמניות בקטלוגים שלכם במקום בדוגמניות שדופות. הציעו לשמנות הצעירות בגדים מגניבים באמת, טרנדיים באמת. פנקו אותן. אל תציעו להן בגדים שמתאימים לאישה בת 60 במדינה אירופאית קרירה וחשוכה ותצפו מהן להיות מאושרות. ואפשרו גם לנשים מעל מידה 48 למצוא אצלכם מכנסיים. זה מה שאני רוצה. אבל גם הרצל השמן רצה וזה לא יצא. אנחנו נאלץ, ככל הנראה, לבחור אחד מהשנים - לרזות ולקנות בגדים נורמליים או להמשיך להיות מקופחות ובינתים, הכסף שלנו ימשיך לזרום לחו"ל.

ועל זה האחיינית הצעירה שלי נוהגת לומר איזה עולב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים