יום שלישי, 4 באפריל 2017

מה לבשתי בארבעת אלפים השנים האחרונות


שולם עליכם, אתם נראים לי מוכרים. זוכרים אותי? אני שמנה!

מאחר ולא הייתי פה פלוס מינוס מאז הומצא הלחם הפרוס, חשבתי להזכיר לכם איך אני נראית באמצעות מגוון צילומים בהם אני לובשת בגד זה או אחר. תהנו.

מה לבשתי למסיבת פורים
בגד גוף של מוטיף
חצאית ממוד קלות'
תחתונית טול מאסוס
צעיף מרזילי
נעלי סירה מפריימרק
תיק משנת טיכו


איכות הצילום נוראית, אבל המסיבה היתה נהדרת ולכבודה התחפשתי למישהי משנות החמישים קומפלט עם חצאית ורודה בעיטור פודלים צרפתיים, טוטו ענק ושחור ששימש אותי כתחתונית לחצאית שגם כך היתה די ענקית, נעלי סירה שחורות, בגד גוף שחור, צעיף פודלים צרפתיים אחרים ותיק הכלב הוותיק שלי שמשמש בעת הצורך לסינון גברים בדייטים (בוהה בתיק עם פרצוף חמוץ - אני משליכתהו היאורה, עושה לתיק קוצ'י קוצ'י קוצ'י בבטן - לוקחת הביתה לאמא). בצילום לא רואים כמה החצאית היתה ענקית. למעשה, בקושי נכנסתי איתה למונית מה שגרם לנהג להתפוצץ מצחוק. 

מה לבשתי לעבודה, מתחת לחגורה
ג'ינס מנקסט (עתיקים)
מגפונים מנקסט


את המגפונים האלה קניתי לי ליומולדת, אחרי חודשים ארוכים של חיפוש אחרי מגפוני ברוקאד אופנתיים ללא עקב. באסוס יש מגוון יפהפה ממש של מגפוני ברוקאד (בד כבד ורקום שמשמש לרב לריפוד ספות או לחצאיות של יקתרינה הגדולה) אבל כולן ללא יוצא דופן בעלות עקבים גבוהים. אני לא נועלת עקבים גבוהים והפסקתי כבר לקנות כאלה מתוך תקוות טפשות שאוכל לנעול אותן למרות שאני לא יכולה לנעול אותן. אלה של נקסט גם יפהפיות, גם שטוחות כמעט לחלוטין וגם נראות מלמעלה כאילו יש להן עקבים גבוהים. בקיצור, אני מאוהבת בהם לחלוטין. רק אל תשאלו אותי באיזה צבע הם כי אין לי מושג.

מה לבשתי לעבודה, מעל החגורה
חולצה של Lazy Oaf


אני, כידוע, חובבת חולצות חתולים וזו של Lazy Oaf מעוטרת בכל סוגי החתולים שיש. חתולים שמנים, חתולים רזים, חתולים לבנים, חתולים עייפים, חתולים עסוקים, חתולים כהנה וחתולים כהנה. אפילו עכבר יש עליה. אז כיף ללבוש אותה, במיוחד כשעצבניים.

מה לבשתי לעלובי החיים
ג'קט עור מאסוס (ישן)
חולצה מרזילי (ישנה)
חצאית מאסוס
סטן סמית אפורות מאסוס
תיק של מונקי


עכשיו תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב. מי שמכיר אותי יודע שרק דבר אחד מענין אותי בחיים האלה זה טול. חצאיות טול ושמלות טול וכמה שיותר טול באופן כללי. החצאית הזאת, שהיא החלק השני של מתנת היומולדת שלי לעצמי השנה, היא הדבר הכי מלא בטול שראיתם בחיים שלכם. ללכת בה זה תענוג מרשרש שלא יאומן. וכאילו זה לא מספיק, העיצוב שלה מושלם - מותניים צרים מאד עם טול שמתחיל להתרחב מהירכיים ומטה, צבע אפור מושלם ועיצוב אסימטרי שמציל אותה מצלילה למחוזות הקיטש. בחיים שלי לא התענגתי על בגד כמו על החצאית הזו ומי שלא נסע באוטובוס עם חצאית טול ענקית לא יודע נסיעה מהנה באוטובוס מהי.

מה לבשתי למסיבת היומולדת שלי
שמלה של So Simple (ישנה)


השמלה הזו היא ללא ספק הדבר הכי טוב שיצא מ-So Simple אי פעם (וקניתי אותה לפני 3 שנים).

מה לבשתי ליריד של נתנאלה
חולצה של נקסט
ג'ינס אופנוענים מנקסט
שטרונגול ענקי מזהב טהור?


מה כבר אפשר לכתוב על שטרונגול ענקי מזהב טהור?

זהו, זה מה יש. לעת עתה, אבל היכונו היכונו כי בהמשך השבוע תעלה הגרלה אביבית לפסח! ועד אז, להתראות וביי.

יום ראשון, 26 בפברואר 2017

שרונה חולצה אפורה


היום, ביושבי לעבוד בבית הקפה השכונתי, פנתה אליי קוראת חתיכה של השבלוג וציינה בצער את העובדה המדויקת שאני לא כותבת כמעט כלום בזמן האחרון. עובדה זו לא רק שמדויקת אלא גם מצערת, לפחות אותי, בפרט שיש לי התחיבות לקיים שטרם מצאתי את הזמן הראוי להצמיד ישבניי (כן, את שניהם!) לכסא ולפרסם. 

אקיצר, רגשות אשמה התעוררו בי ולכן החלטתי שלא אלך הביתה, גם כשאגמור את המשימה עבורה התיישבתי פה, מבלי להעלות משהו, ולא משנה מה, לשבלוג. וכידוע, כשצריך להעלות משהו ולא משנה מה לשבלוג, פונים לאינסטושבלוג ובודקים מה העליתי בו לאחרונה ומשלבים בתנועות חינניות קופי וגם פייסט. אז הנה מה לבשתי או ענדתי או גרבתי לאחרונה ואני מבטיחה להשתדל לפנות זמן בימים הקרובים לכתוב פה כמו בת אדם, או כמו משהו שמתיימר להיות בת אדם ומשכנע במידה העולה על 65%. 

ואגב האינסטושבלוג, אני ממליצה לכם לעקוב אחריו שכן אני מעלה לשם תמונות שאיני משתפת פה. רובן של מאפים. רובן לפני שאכלתי אותם (אבל לא רק).

ראשית הנה שרשרת יום ההולדת ה-39 שלי. לרב אני עונדת אותה רק בקיץ אבל לפני שבוע ומשהו היה יום חמים כזה ולא היה לי כוח לעגילים ופתאום התגעגעתי אליה ושלפתי אותה מהמגירה. השרשרת של המותג הצרפתי החביב עליי N2.


תלבושת לארוחת ערב מהירה
מעיל עור מאסוס (ישן)
מיזע אפור מנקסט
גופיית תחרה מציצה משנת טיכו
ג'ינס מנקסט
סניקרז משופרא (ישנים)
יוני החתולתיק מאסוס (ישן)


באותו הערב מצאתי עצמי אומרת שמצידי ללבוש כל יום כל היום ג'ינס קרועים עם חולצה אפורה וסניקרז. מהמתרחש באינסטושבלוג שלי לאחרונה, נראה שאני כבר עושה את זה פלוס מינוס. ונעבור לחולצה האפורה הבאה.

בהמשך השבוע שלפתי מהארסנל את השרשרת הזו, ממותג האם של N2, לה נריד. השרשרת הזו היא מתכון בטוח לשיחות עם אנשים, כי מי שמבחין בה לא מצליח להתעלם ממנה. וזה רק הגיוני, שכן רואים בה את כיפה אדומה וסבתא בבטן הזאב.


תלבושת לאירוע קפה איכותי (אגב התחייבויות שאני לא מקיימת) 
חולצה של מותק הדס הול
ג'ינס מנקסט
סניקרז משופרא


אוי מה יהיה מה יהיה, כל הזמן אותם מכנסים ואותן נעלים? לא! לפעמים אני מחליפה גם את המכנסים וגם את הנעלים ולראייה, התמונה הבאה.

תלבושת (מהמותן ומטה) לעבודה
מכנסים של טולה
סטן סמית' אפורות 


*טוק טוק*
מי שם?
נעלים
איזה נעלים?
נעלים מושלמות
שלום לכן סטן סמית' אפורות, הכנסו ושבו ומיד אגיש לכן עוגה טעימה!

תלבושת לעבודה (מהמותן ומעלה)
חולצת דובים של Lazy Oaf מסטורי
עגילים מאסוס


כל פעם שאני מגיעה לסטורי אני בודקת מה חדש בלייזיאופייה. מאחר והם מביאים פריטים בודדים מכל דגם, חשוב להניח עליהם את הטלפיים מבעוד מועד. אני, אגב, לובשת מידה מדיום\לארג' בבגדים שלהם.

ולסיום, קראתם את האלכימאי? ובכן גם אני חיפשתי זהב בכל העולם ומצאתי אותו השבוע בביתי שלי. כל העולם האופנתי עונד עכשיו עגילי ענק שונים ומשונים, רובם מוזהבים. אני נדלקתי על הדבר וחיפשתי כל מיני מקומות עגילים ענקיים מעניינים ולא כבדים מדי, כשלפתע נזכרתי שיש לי כאלה בדיוק, שאני לעולם לא עונדת. אז נכון, הם גדולים כל כך שבכל פעם שסובבתי את הראש כשענדתי אותם נאלצתי לנפנף אותם מצווארי בתנועה חדה מעשה חתיכה בשיערה הגולש או פיל בחדקו, אבל הם מוזהבים וגדולים ואני ממש אוהבת אותם. כמה נחמד לעשות קניות בארון של עצמך! 


אה כן, כמעט שכחתי. קניתי אותם לפני הרבה שנים בחנות המתנות של מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, גן עדן של ממש לחובבות התכשיטים האוונגרדיים. יש שם יצירות מקוריות של מגוון תכשיטנים, רפליקות של תכשיטים מפורסמים ותכשיטים בהשראת יצירות אמנות המוצגות במקום. אני מציעה לסיים כל ביקור במוזיאון היפהפה הזה בטיול בחנות. אם אתם חושבים שלבחור שני כדורי גלידה ממגוון של עשרים טעמים זו משימה בלתי אפשרית, שלא תדעו מה מחכה לכם שם.

ועכשיו שהשלמתי את עבודתי להיום וגם פרסמתי רשומה עלאק וגם אכלתי פאי שוקולד עם וויסקי קטן, הגיע הזמן ללכת הביתה ולהמשיך לעבוד! תהיו ילדים טובים ואמן שכולכם תקבלו פאי שוקולד קטן משמיים למקום בו אתם יושבים עכשיו.

יום חמישי, 26 בינואר 2017

על ראש הברוש


לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים ואני לא יודעת מה אתכם, אבל לדעתי עכשיו הזמן לענוד ברוש. ברוש או סיכה, כפי שמרבית בני האדם קוראים לזה, הוא או היא תכשיט שנענד על הבגד ולא על הגוף. מאחר וכך, ניתן למקום אותו בחופשיות רבה יחסית, להעבירו מצד לצד, מחולצה לצעיף לסוודר למעיל וחוזר חלילה. 

אני מעדיפה לענוד ברוש בחורף ממספר סיבות. ראשית, הברוש מתאים לדעתי לסוודרים. שנית, ניתן לעטר באמצעותו מעילים ובכך לעדכן מעט את המראה שלהם מעת לעת (וכולנו יודעים שמעילים קונים אחת ל). ולסיום, לחולצות ושמלות הקיץ בדים עדינים ודקים מלאלה של החורף וענידת סיכה עלולה להרוס אותן.

חשבתי להראות לכם מספר ברושים שיש לי. אמנם רובם נמצאים ברשותי כבר זמן רב ולכן לא ניתן לקנות אותם יותר (וגם אם כן, אין לי מושג איך קוראים לאמני מלאכת היד מהם קניתי אותם בשלהי שנת טיכו), אבל חשבתי שהם יתנו לכם קצת השראה וחוץ מזה הם חביבים וקר לי. במידה ואתם תוהים למה מי מת שהתחלתי פתאום לקרוא לאביזרי אופנה בשמם הלועזי במקום לעברת אותם למוות, ובכן ברוש זו מילה שאמא וסבתא נהגו לומר ואני אוהבת את אמא ואת סבתא ולכן אוהבת את המילה. עקרונות בצד אחד וסנטימנטים בשני אני אומרת.

את הצמד הזה קניתי באטסי מאמנית ספרדית חביבה. השפן והענן מחוברים בשרשרת דקה ולכל אחד מהם סיכה על הגב. תכשיט מושלם למזג אויר חורפי!


ראו את פירות הים הנאים האלה! את צמד השרימפ והסקלופ הזמנתי מאמנית ישראלית שמתגוררת בגרמניה,נעמה בן משה שמה. הם הולכים מעולה עם הסרבל שקניתי ממותק ועם רוטב עגבניות ושום או שמנת מעודן.


והנה ידידי הוותיק מר דב. מר דב אוחז אוצרות וקניתי אותו באטסי לפני הרבה הרבה שנים. הוא מקסים ותמיד אני מקבלת עליו מחמאות. יתרון נאה שלו הוא שהסיכה שלו מהודקת במיוחד, כך שתינוקות שמנסים למשוך אותו מגלים שאי אפשר, מוהאהאהא.


צמד הסיכות הזה מאסוס (מלפני שנתיים שלוש) נראה אולי תמים בתמונה, אבל כל אחת מהן היא בגודל של אגרוף של שרונה ממוצעת. מאחר ואני נוהגת לענוד אותן יחד, האפקט נוטה להיות דרמטי.


והנה צמד צבעוני נוסף מאטסי. אותן אני לא עונדת ביחד, לפחות לא אחת עם השניה. לפעמים אני מצוותת לאחת מהן סיכה קטנה אחרת בשביל ריווח טוב. זה מאד נחמד בעיני כל האסימטריה העמוסה הזו. הן מתאימות, אגב, גם לטישרט קיצי לבן למשל (הסיכה שלהן דקה יחסית כך שזה לא הרסני לחולצה).


והנה יוסף! מה יש לומר? את יוסף קניתי מזמן בחנות של אורנה לאלו. אני תוהה אם היא עדין מעצבת תכשיטים, לא שמעתי עליה הרבה מאד זמן והחנות נסגרה.


ולסיום, הנה ניקולס. את ניקולס קניתי באטסי לפני 4000 שנה פלוס מינוס ומאז הוא מחובר למעיל הצמר האפור שלי. את המעיל קיבלתי במתנה מהאוכמנית לפני כ-3500 שנה והוא מחמם ונעים אך לא מיוחד בשום צורה ואופן. ניקולס הוסיף לו את הז'ה נה סה קווה שהיה חסר לו ומאז הוא אחד המעילים אם לא ה.


לסיום, הנה לפניכם המלצותיי לענידת ברוש:
  1. ודאו שלברוש יש סיכה איכותית. סיכה איכותית מגיעה עם סוגר אמין ומאפשרת לברוש להשאר קרוב לבגד עליו הוא נענד מבלי להתנודד לכאן ולכאן עם כל תזוזה של הגוף (אותי זה מעצבן).
  2. וודאו שהבד עליו בכוונתכם לענוד את הברוש יחזור לצורתו המקורית לאחר הוצאת הסיכה בסיום הענידה ושכובד משקלה לא ירחיב אותו או יגרום לו נזקים אחרים.
  3. נסו לענוד את הברוש בצורה לא קונבנציונאלית, למשל - לעיטור צווארון השמלה או מחשופה במקום שרשרת. זה לא צפוי ונחמד, במיוחד עם סיכות מתכת או כאלה משובצות ניצנוצאז'.
  4. ודאו שהברוש מרוצה ושנוח לו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני עונדת את יוסף המקק חשוב לי לוודא שהוא לא הולך לירוק עליי או לעשות לי פרצופים. 
ובברכת ראש כל ברוש נשתול עץ נסיים.

יום שלישי, 24 בינואר 2017

כחול ולבן זה הצבע שלייי


נו תראו מה זה, בלי להתכוון יצאו לי שלוש תלבושות עם חולצות פסים בכחול ולבן וזה אומר דבר אחד - מה לבשתי היום! לה לה לה בואו נראה מה יש באמתחת מצלמתי הסלולרית.

תלבושת ראשונה
חולצה של מותק
ג'ינס אמהות של אסוס
עגילים מאסוס
נעלים משופרא

החתיך למטה הוא מוצרט, הכלבלב האיכותי
הלוק הזה הוא הלוק הפריזאי שלי גרוסי המושלם וכשאת שמנה ממש ממש קשה לארגן אותו. 

ראשית, צריך את חולצת הפסים הכחולה-לבנה הנכונה עם צווארון סירה נונשלנטי. את שלי מצאתי פה. בנוסף, לראשונה זה זמן רב מצאתי ג'ינס שאני מרוצה ממנו. ה-Mom Jeans האלה רחבים ברגל כמו Boyfriend Jeans  אבל צרים יותר בקרסול ונגמרים שם, ולהבדיל מהג'ינס של החבר הם גבוהים ונסגרים מעל הפופיק וזה נוח בהרבה, בפרט כשאין לי חשק להעמיד פנים שאני שרברב. בנוסף לזה, הם אלסטיים קלות (2% כמדומני) ולכן אין לי צורך למצוא תופר שייצר לי את המותניים, כמו ברב הג'ינסים האחרים מסוגם. ככה זה כשיש מותנים צרים יחסית לירכיים. 

חבל שלא רואים את העגילים בצילום אבל הם נחמדים. אלה עגילי חישוק פשוטים מכסף שמתאימים לניטים הכסופים של הנעלים. אי אפשר ללכת עם תכשיטים מוזהבים ונעלים עם ניטים מוכספים, זה לא בית זונות פה!

אני לובשת
חולצה מנקסט
ג'ינס מנקסט (ישן)
אותן נעלים משופרא 
אותם עגילים מהתלבושת הקודמת


אחח ריפרופים ריפרופים, מה רבה אהבתי אליכם. החולצה הויקטוריאנית קלות הזו מכותנה נעימה כל כך ויושבת על התפר העדין שבין נשי וגברי. הגזרה הכללית גברית, אבל הצווארון והשרוולים מסתיימים ברפרפת מעודנת. 

רפרפת
הזמנתי מנקסט חולצה ויקטוריאנית נוספת בזמנו, והפעם אחת עתירת ריפרופים, אבל משום מה היא היתה קטנה עליי (למרות שאני תמיד מזמינה מהם אותה מידה). לא צריך טובות!

אני לובשת
מעיל מגאפ (ישן)
חולצה של קרמה קומה (ישנה)
ג'ינס אמהות מאסוס
נעלים מנקסט
עגילים מאטסי


פסים פסים פסים באורז ושעועית! הפעם הלכתי על הג'ינס האמהי המוצלח עם טוניקה מכופתרת שיש לי יותר מחמש שנים ולא לבשתי לפחות שנתיים. מוזר כמה המילה "טוניקה" גומרת לי אי נוחות. רק מזכירים אותה ואני מיד חושבת על שמנות  מבואסות לובשות שחור. אבל זו בהחלט לא רעה. מאחר והנעלים שלי חומות ולא מי יודע מה קר היום, ניצלתי את ההזדמנות ללבוש את המעיל הכי פחות נלבש שלי, הוא הטרנץ' המוצלח הזה מגאפ שקניתי בשלהי שנת טיכו. יש לו מותניים צרים רצח ולכן אני נורא נהנית ללבוש אותו. הוא גורם לי להרגיש סמי ויקטוריאנית. רגע, ויקטוריאנית אמרתי? סגרנו מעגל ואפשר לסגור את הרשומה! שתהיו בריאים ותלבשו כחול לבן, זה בריא לנשמה.

יום ראשון, 1 בינואר 2017

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וניצנוציה


היושנה טובה ביושנה מגעילה 2016, לכי הביתה לאמא שלך קישטה, לכולם! אני קמתי היום בשבע בבוקר אחרי שחזרתי הביתה באחת ומשהו בלילה ולכן לא אכביר במילים. רציתי רק להראות לכם את שמלת הניצנוצאז' הנאה שלבשתי למסיבה ביום שישי, כי ממש נהניתי ללבוש אותה.

אני לובשת
שמלה של טליה
ג'קט עור מאסוס (ישן)
גרביונים ועגילים גדולים מאסוס
נעלי סטן סמית בזמש אפור של אדידס


איזה כיף ללבוש שמלה ארוכה ומנצנצת. אבל מאחר ואני אני ולא ג'יין מנספילד, ברור היה לי מרגע שקניתי אותה ששום נעלים מעודנות או מעוקבות יתקרבו אליה ושנחלתה תהיה מתחת למעיל עור או מיזע ותו לא. משום שכך, ציוותתי לה את הסניקרז החביבות עליי.


העגילים האלה, אני אומרת לכם בוודאות מדעית, הם העגילים הכי גדולים בעולם. למרבה הפלא, עם זאת, הם לא כבדים במידה בלתי נסבלת (רק במידה כמעט בלתי נסבלת) ושרדתי את כל הלילה איתם. כל הכבוד לי!


במידה ואתם תוהים איך שרדתי לילה תל אביב קפוא (..) עם שמלה דקה וג'קט, ובכן הצטיידתי בגרבונים עבים ובקומבניזון ארוך שקניתי פעם עם שמלת מקסי של אלמביקה. את השמלה העברתי הלאה מזמן, אבל הקומבניזון עדין משרת אותו נאמנה.  


ועכשיו, סיימתי לצוד מחמאות ואני מוכנה לארוחת ערב. בתאבון וסוף עונת הסופגניות שמח לכולם!