יום רביעי, 6 באפריל 2011

התכשיטים של תמרה

בשבת, כאמור, נסענו לאירוע Collage Sale שארגנה קרן שביט ההו כה מוכשרת בכפר הס (קרן, אני עדין מחכה שתזמיני אותי למכור בובות באחת המכירות שלך). היו שם הרבה יוצרים מוכשרים, כפי שכבר סיפרתי כמדומני בתחילת השבוע, אבל היתה אחת מיוחדת ששבתה את ליבי.

כשנכנסנו, תפסה אותי קרן ואמרה לי "לכי לחפש את התכשיטים של תמרה, את תמותי עליהם. אני תמיד לווה ממנה תכשיטים לאירועים". האמת, שעוד בבית ראיתי את הצילומים של השרשראות של תמרה באתר המכירה והחלטתי לבקר אותה, לכן אמרתי נעשה ונשמע.


תמרה גרטנברג (שמשמעו בגרמנית הר גינות, כמדומני) למדה בבצלאל, שנקר ובברצלונה ומתמחה בתכשיטים העשויים בדים מפוסלים (טול, תחרה, משי, קטיפה ועוד), אבנים חצי יקרות ומיני ניצנוצאז'. בימינו, יש יותר מעצבי תכשיטים שמפסלים בבד מעורכי דין פר אזרח בישראל, אבל תמרה מיוחדת. יש לה כשרון לצבעוניות, דרמה והומור ולדעתי היא יכולה להגיע רחוק. לראיה, היא כבר פתחה חנות של המותג בשוק הפשפשים ביפו (ברחוב רבי פנחס 16) שבכוונתי לפקוד בקרוב, ואני ממליצה לכם בחום לעשות כמותי.


מחירי התכשיטים גבוהים למדי (כ-200 ש"ח לזוג עגילים, השרשראות מתחילות מכ-400 ש"ח ומטפסות לסביבות ה-1400 ש"ח) אך אני חושבת שזהו מחיר הולם לתכשיט מיוחד במינו, אם התאהבתן בו. אני מדדתי כמה פריטים שמצאו חן בעייני עד שמצאתי את ה-אחד.

מודדת חגורה פרחונית
אני לובשת - שמלה של עידית (החנות שלה נסגרה מזמן לצערי) ושרשרת מאסוס.

קוראותיי השמנמנות ישמחו לשמוע שהחגורות היפות נסגרות בשרשרת ומתאימות בהחלט למידות נדיבות כשלי. תמרה ציינה גם שהיא תשמח להוסיף חוליות לשרשרת אם יתעורר הצורך. הנה תמונה של תמרה ושלי בוחנות את עצמי במראה. תוכלו, אגב, למצוא תמונות יפהפיות שלה ושל התכשיטים שלה פה בבלוג של ליאן.


אני חובבת גדולה של Fascinators (קישוט לשיער שחי ברווח שבין קשת לכובע), בפרט כשנראה שהרגע יצאו ממעיינות הניצנוצאז'.


לבסוף, החלטתי לקנות עגילים ורודים-אדומים עם ניצנוצאז' וחגורה ב-450 ש"ח סך הכל, אבל אז נחו עייני על היצירה המדהימה הזו, ובזה נגמר הסיפור. כפי שאתם רואים בתמונה הבאה, זהו צווארון-שרשרת מעוטר בטול, נוצות וחיות משק (אני ידועה בחיבתי לתכשיטים עם חיות משק). היצירה הזו כאילו נוצרה בשבילי, וחיכתה בשבילי שאגיע לאסוף אותה (בכלל, קרו דברים רבים כאלה באירוע הזה. למשל, בזמן שקנינו גזוז הבנתי שהמצלמה שלי נעלמה, רצתי בבהלה לדוכן האחרון בו הייתי ושם מצאתי לא רק את המצלמה אלא גם את חברתי רחלי ובנה, אייל החכם. לולא שכחתי את המצלמה, לא הייתי פוגשת אותם. נחמד לא?). התמונה לא משהו, וזה ממש לא מתאים לשמלה המנוקדת שלי, אבל היו בטוחים שעוד תראו את הענק (מה זה ענק, האבא של הענקים) פה בשבלוג בעתיד. ולפני שאתם פורצים בזעקות שבר בנוסח "אבל מה תלבשי עם התכשיט הזה??" אני אענה לכם כבר עכשיו - עם ג'ינס וגופית סבא שחורה או ניוד, עם שמלה שחורה קטנה או גדולה ואלוהים יודע עם מה עוד. אני אוהבת להפתיע בתכשיטים מיוחדים, וזהו ללא ספק Statement Piece.

עוד אחת מהתמונות החיוורות בהן ממש חסר לי ליספטיק.

והנה תמונת יחצ של הענק (החלטתי שזה שם ראוי) מדף הפייסבוק של תמרה, כדי שתבינו את מלוא הפוטנציאל שלו.


מרגע שהגעתי הביתה ישבתי על הספה וליטפתי אותו, עד שהגיעה השעה בה הייתי חייבת לעזוב אותו, לפנות את המדיח, לתלות כביסה, לשתול ולזרוע על הגג, לעשות אמבטיה ולהכין ארוחת ערב, אבל אוטוטו, אוכל להניח את המקלדת ולחזור לסלון שם הוא מחכה לי מול הטלוויזיה וכולו רכות וחיות מלחכות עשב ואז, או אז, אהיה מאושרת.

10 תגובות:

  1. הדבר הראשון שקפץ לי לראש כשראיתי את תמונת היחצ של הענק שקנית היה "ג'וני דפ"!, שזה מגניב :P

    אני בדר"כ אוהבת אקססוריז מיוחדים עם נוכחות, אבל משום מה ממש לא התחברתי לשרשראות שצילמת פה. כאילו משהו בהן לא הרמוני, לא גמור... לא יודעת.

    השבמחק
  2. החגורה יפה, אבל "מחיר הולם" זה לא. אין שום הצדקה למחירים כאלה, בטח לא כשהיא מוכרת בסוג של יריד על גבי לוחות עץ וחוטים מאולתרים. התרשמת שמדובר בחומרים יקרים במיוחד, או באיזו מלאכת מחשבת מיוחדת? כי אלה נראים כמו דברים נחמדים ואין ספק שיש לה טאץ', אבל 1400 ש"ח? נראה כמו הגזמה פראית.

    השבמחק
  3. תתחדשי, אכן "גדול מהחיים".
    לגבי הפוסט הקודם (לגבי הספורט), חשבתי עליך היום במכון כושר. אין לי שום ספק שפעילות ביתית זה מה שאת צריכה לעשות. כל הזומבות/אירובי דאנס וכד' עם תואמות ענת הראל למיניהן רק יביכו (ומה עוד שצריך כושר די טוב בשביל זה, אני מתאמנת 5 פעמים בשבוע ולא רואה את עצמי מקפצת 45 דקות).
    בכל אופן, מצטרפת להמלצה על אליפטיקל.
    מסלול (הליכון) טוב זה דבר יקר מאוד. אליפטיקל הוא מכשיר לא חשמלי למעשה (מופעל על ידיך או יותר נכון על רגליך), אם הוא מחובר לחשמל זה רק לצורך מדידת הדופק, שריפת הקלוריות וכד' - הוא גם לא מצריך בולמי זעזועים טובים כמו מסלול ולכן העלות פחותה בהרבה. יש שוק יד שניה ענק באינטרנט אבל אני אישית הייתי קונה רק חדש + שירות.
    בכל אופן, היתרון הוא שאפשר להעמיד אותו מול הטלוויזיה ולהתחיל בקטנה, דרגת התנגדות נמוכה, רבע שעה, מספיק לך בשביל להתחיל.
    ולמרות ההמלצה החמה הזו, יש לי הסתייגות אחת - יש אנשים שלעולם לא יתרגלו למכשיר הזה ויטענו שהוא כותש להם את הברכיים. נכון שאפשר לכוון את השיפוע שם כך שמאמץ רב יותר יהיה על התחת ולא על הברכיים אבל עדיין זה עלול להיות בעייתי (למרות שבחדר כושר אני רואה אפילו בנות 70 ומעלה מדוושות במרץ עליו). מהסיבה הזו הייתי ממליצה שתראי אם אפשר לקבל לנסיון מכשיר כזה, או שתתנסי בו בחדר כושר.
    למסלול לעומת זאת כולם יכולים להתרגל - ושוב את המהירות ואת השיפוע אפשר לקבוע עצמאית, לא חייבים לטפס על האוורסט כבר באימון הראשון.

    השבמחק
  4. את התכשיטים לא כל כך אהבתי.
    את השמלה שלך לעומת זאת, כן. יפה לך האדום ויפה לך האורך :).

    אגב, זה שאת מפרסמת פוסטים ואז מוחקת אותם לא ומחק אותם מה-RSS שלי...

    השבמחק
  5. חומרים כגון אבנים חצי יקרות עולים הרבה מאד. חרוזים קריסטל גדולים עולים עשרות שקלים ולכן חייבים למכור את התכשיט במחיר מאד גבוה כדי לעשות רווח. אם את, כלקוחה, מעוניינת לשלם את המחיר הזה, זו כבר שאלה אחרת. חלק מהתכשיטים שלה פחות יפים, מורכבים או מרשימים מאחרים. חלקם בעייני, יפהפיים.

    מיכל - לפעמים אני כותבת לעצמי ראשי פרקים של רשומות, או טיוטות, או מתכוונת לתזמן רשומה ובטעות מפבלשת אותה. כזה קורה, אני מוחקת את זו שפורסמה בטעות, כך שאת יכולה להתעלם מהשאריות ברסס שלך :-)

    השבמחק
  6. כפי שכבר אמרתי לך בלייב, הענק הזה הוא לחלוטין את :-)
    ותודה לאלוהי המצלמות :-)

    (ואני מבקשת - הוא גם חתיך, לא רק חכם)

    השבמחק
  7. הי נועה
    זו תמר בדכ לא נוהגת להגיב אבל בכ"ז ובכן
    לגבי לוחות העץ (אני מבינה שקשה להתרשם מהתמונות(בלי לפגוע שרונה)אך הן צולמו ביריד בתנאי חום קשים )דווקא תתפלאי שמדובר בארון מקסים ומרשים שאילן המוכשר בנה.
    והחגורות הן מבדים יקרים משי לרב בשילוב של כפתורי מתכת מפעם בעבודת יד אם ממש תתמחרי את זה תגיעי להרבה יותר .נורא קל לשזור כמה מילים רעות לפי כמה תמונות אבל מי אני ?כל טוב תמר

    השבמחק
  8. היי שרונה,
    הבלוג שלך מקסים אבל מפריע לי משהו קטן. המון פעמים את מצטלם
    נטולת אודם ואז כותבת מתחת לתמונה ״עוד
    תמונה חיוורת בה חסר לי אודם״. מה כל כך קשה למרוח אודם? גם יחסוך לך את השורה הזאת וגם תיראי הרבה פחות חיוורת.

    השבמחק
  9. תודה אנונימית. האמת היא שאני לא אוהבת למרוח אודם, מה גם שטרם פגשתי אודם שמחזיק מעמד יותר מארבע דקות.

    לפעמים נורא בולט לי שאני חוורת בצילומים (במיוחד כשחם לי, כמו פה, זה נראה כאילו העור שלי הופך לשקוף כשחם לי מאד) אבל בין זה לבין לעשות משהו בנוגע לזה.. שוין.

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים