יום שני, 29 באוגוסט 2016

מראה מראה שעל הקיר, מהו פילטר האינסטוש השחוק בעיר?


היושוב נעלמתי, אני יודעת. עמכם הסליחה, יש תקופות כאלה. עם זאת, אתמול חטפתי צעקות על זה שלא העליתי רשומה כל אוגוסט והחלטתי לעשות מעשה לפני שהחודש נגמר. והמעשה אותו החלטתי לעשות הוא לשתף עמכם כמה צילומים מהאינסטושבלוג שמראים כמה דברים שלבשתי, אכלתי ועשיתי לאחרונה. 

בראשית החודש הלכתי לסדנת דיבור מהבטן לבובנאים שם פגשתי את הבחור הזה ומיד התחברנו.


בנוסף ביקרנו בפופ-אפ הקרמבואים של מה שמו מהתכנית ההיא שהתארח בפיקניק בשרונה מרקט. היה ככה ככה מבחינת טעם אממה, ממש פוטוגני.


בנוסף, אכלתי החודש את הקפקייק הזה.


וקיבלתי חבילת פינוקים מעלית עם הקפה הברזילאי החדש שלהם (טעים למדי, כשלא בא קפה חזק). ספלון אחד כבר ריסקתי והשני ככל הנראה בדרך. הקצב בו אני מרסקת ספלים בזמן האחרון מרשים ממש, חבל שזה לא ענף אולימפי.


החדשות הפחות טובות של אוגוסט הן שגיליתי את אפקט המראה באינסטוש ואני משתמשת בו יותר מדי. הנה אני משתמשת בו בזמן שאני לבושה במכנסים הקדושים הקיציים שלי (אותם אני לובשת כמעט בכל יציאה שלי מהבית, כשאיני עובדת). אני חושבת שהצילום הזה הוא בעל הלייקים הרבים ביותר באינסטושבלוג ואין לי מושג למה. המסקנה ההגיונית היחידה היא שאני חיבת להמשיך להשתמש באפקט המראה.

אני לובשת
מכנסים מאסוס
גופיה מנקסט
שרשרת מזארה
תיק עצלנים מקוסטה ריקה
סנדלים של דורית בר אור לגולף


פעם אחרת מצאתי עליונית ששכחתי שיש לי. למרבה הצער השמנתי מאז קניתי אותה מה שהפך אותה בשלב כלשהו של היום למכשיר עינויים של ממש שכמעט והוביל לכריתת בתי השחי שלי בשל נמק.

אני לובשת
עליונית של כתומנטה זצ"ל
גופיה כלשהי
מכנסים קצרים מאסוס
אותם הסנדלים של דב"א לגולף
שרשרת מחנות בהרצליה


לעבודה אני לובשת לאחרונה כמעט אותו הדבר - אפור כהה מאד עם שחור או אפור וסניקרז. העיקר שזה מצולם באפקט המראה החדשני.

אני לובשת
חולצת סאטן של נעמי פלוס
מכנסים מחנות בלונדון
סניקרז של Replay


תראו, הנה שוב המכנסיים הקדושים. הפעם עם גרבי פונפון אלגנטיים והסניקרז הנוחים ביותר שיש לי בימים אלה, הם פגסוס 83 בצבע Plum Fog (ערפל שזיפים, לא פחות ולא יותר) של נייקי. 


וזה מה שלבשתי להופעה של מוריסי לה חיכיתי 27 שנים וחבל שכך, שכן היא היתה מאכזבת מאד בעייני (אני יודעת שהדיעות חלוקות לכאן ולכאן, אבל אני ממש סבלתי רב ההופעה). יכול להיות שהייתי סובלת פחות לולא השתמשתי באפקט המראה האלגנטי בפעם המי יודע כמה, אבל לאאאא.

אני לובשת
שמלה של אונצ'יק
תיק של Lazy Oaf מסטורי
נעלים משופרא


ואגב צפיה בכוכבים, לפני שבועיים נסענו למקום החשוך ביותר בארץ לחזות במטר הפרסאידים, שם צילם ראלף חסון את התמונה הבאה שלי, אותה אני מאד אוהבת.


וברכת תחילת שנת לימודים חדשה טובה להורים ולילדים וספטמבר נעים לכולם אסיים. אני לא יודעת מה המצב אצלכם, אבל בדרך הביתה הרמתי שתי גוייבות קטנות מהעץ של השכנים וזה אומר שמתישהו, אם רק נצליח לשרוד עוד קצת, יגיע סתיו.

יום שבת, 23 ביולי 2016

הבריכה היא ברכה


קוראות וקוראים יקרים, ידוע כי אני מקפידה שלא להיחשף כאן, בשבלוג, יותר מדי. אישה פרטית אני ושומרת סוד. אבל לנוכח המתרחש בימים האחרונים איני יכולה עוד להסתיר מכם שחם לי. מה זה חם לי, אני זולגת פה ממקום למקום דומה הייתי חצי שקית מיץ קפוא שהיתה יותר מדי זמן מחוץ לפריזר חצי הדג הזה שתמיד מראים צילומים שלו כי הוא נורא מכוער ומעוך ועייף שאין דברים כאלה. 

הפתרון לאנשים כמוני, הסובלים מחום בטמרפטורות גבוהות, הוא ללכת לבריכה ולהיכנס אליה ושם להישאר עד חלוף זעם. הנוהג הוא לעשות זאת בעודך עטויה בבגד ים וזאת אני מקפידה לעשות מאחר והקהילה חשובה לי. 

לבריכה אני מגיעה עטויה בבגד קל מעל בגד הים שלי 

אני לובשת
אוברול תחרה של אסוס
סנדלים של מליסה
משקפי שמש של המשקיפה לרזילי (משנה שעברה)


יום שלישי, 5 ביולי 2016

מה לבשתי השבוע


שלום לכולן ולכולם. גם השבוע לא אכביר במילים שכן עבדתי עד לפני עשר דקות ועכשיו אני רוצה לחפוף ראש ולשרוץ בניחותא עם החבר'ה. אז הנה רשומת מה לבשתי השבוע נוספת נוסח עדות אינסטושבלוג.

ראשית, מתישהו בשבוע שעבר יצאתי לנשנש בוריטוס ומרגריטות לבושה במכנסי השרונה החדשים שלי. מדובר במכנסי ראפרים רחבים כאלה מבד שקוף למחצה אליהם מחוברים צמודונים קצרצרים למטרות כיסוי הבושה. הם לא באמת חדשים, שכן קניתי אותם בסייל סוף הקיץ של תחילת החורף שעבר, אבל זו הפעם הראשונה שלבשתי אותם. אני ממש נהנית מבגדים כאלה, עליי לספר לכם. אפילו הקפדתי, בניגוד להרגלי, לחשוף את כתפיות החזיה ולא להחביא אותן מתחת לגופיה. ככה זה כשאתם פרועים כמוני.

אני לובשת
מכנסיים מאסוס (קיץ שעבר)
גופיה של טולה (קיץ שעבר)
סנדלים של דורית בר אור לגולף (קיץ שע.. בדיוק)


ביום חמישי הלכתי למספרה ולמרות שבסוף בכלל לא הסתפרתי קיבלתי את הפן של חיי ונקרא שמי שְמָנָה פוסט.


איי קראמבה!!! אחרי המספרה הלכנו לחגיגת היומולדת הראשון לחנות של מוטיף וטונשיניו בפלורנטין ושם מדדתי מגוון בגדים של שתי המעצבות ושל נומה, שצירפה את בגדי הים שלה לחגיגה. אני מודה שכבר שבועות שאני רוצה למדוד את בגדי הים האלה ולא מוצאת זמן, והנה סוף סוף הנחתי עליהן טלפיים ואף אימצתי אחד.

אני לובשת
בגד ים לוויתנים של נומה


כי כל שמנה שמכבדת את עצמה צריכה בגד ים בהדפס לוויתנים.

אני לובשת 
שמלה של מוטיף
סיכת דש פרחונית של שחף שריקי 


השמלה הזו מגיעה בעוד צבעים והיא מהממת. אני לובשת מידה 3 מתוך 3 כך שטווח המידות נדיב למדי ומתאים לבנות דיכפין רבות.

אני לובשת
גופיה של טונשיניו
מכנסונים של גאפ
נעלים משופרא
גרביים מ-COS 


הגופיה הזו, שמגיעה בעוד שני הדפסים בשחור ולבן, היא אחת המחמיאות שיצא לי למדוד. היא כל כך מחמיאה שהייתי חיבת לקחת אותה הביתה (באישור נורית, מעצבת המותג, כמובן). היא נראית נהדר אפילו עם המכנסונים האלה שלבשתי כי היה חמסין מטורף באותו יום. אני לובשת מידה 6 מתוך 6 כך שללא ספק יש לה מגוון נאה של מידות.

מוטיף, טונשיניו ונומה יתארחו כולן ביריד Ready to Wear שמתחיל מחר. אני ממליצה בחום לבקר אותן ולהנות מההנחות הנחמדות שהן מציעות שם.

ומה בעבודה, אתם שואלים? ובכן השבוע לבשתי כל מיני בגדים להתרועעות עם לקוחות. התלבושת החביבה עליי היתה זו, שהיא הקלילה והקיצית בחבורה.

אני לובשת
מכנסים של River Island Plus
חולצה וגרביים מנקסט
נעלים משופרא


תגידו מה שתגידו, אני מתה על המכנסים האלה. הם יושבים נמוך ורחב והצבע שלהם כל כך קיצי וכל כך בלתי ניתן להשגה כשאת שמנה ישראלית שאפשר לכתוב על כך ספרים עבי כרס כמעט כמוני. אני כל כך אוהבת אותם שאני סולחת על כך שאין בהם כיסים. אני כל כך אוהבת אותם שאם מישהו יגיד עליהם מילה רעה ממש לא יהיה אכפת לי.

וכך התלבשתי השבוע. אם אתם טרם עוקבים אחרי האינסטושבלוג, אתם אנשים מאד משונים או כאלה שלא מתעניינים באינסטושבלוג שלי, מה שסביר למדי כשחושבים על זה.

לפני סיום אזכיר למי שטרם נרשם להגרלת המניפה היפה והשימושית, שירשם להגרלת המניפה היפה והשימושית כי היא אוטוטו מסתיימת. אני קיבלתי השבוע את המניפה היפהפיה הזו משרון ולא רק שאני אוהבת אותה, היא (ואני על הדרך) מקבלות מחמאות מכל רואיה.


ועכשיו אם תסלחו לי, אני רוצה להיות שמ(פו)!

יום שבת, 18 ביוני 2016

קיץ, זיעה ומנוף


כשאני חושבת על מניפות, הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא זה


זרים, משום מה, אף פעם לא מבינים למה אני מוציאה לשון ומתנשפת כמו כלב כשאני אוחזת מניפה.

בכל מקרה, מניפות הן מוצר חובה במזג האויר הנוכחי. ברגע שמתחיל חודש אפריל אני מניחה מניפה בתיק בתקווה שלא אאלץ להשתמש בה, תקווה שתמיד מתנדפת יחד עם שאריות החורף. אני משתמשת בהן באוטובוסים, באירועים עמוסים, ברחוב, בתורים לספקי שירות ובכל מקום אחר בו אין מזגן (שאלוהים ירחם) או שהמזגן לא מספיק לי כי בדיוק רצתי מרתון כדי להגיע בזמן (מצב צבירה עגבנייה לחה). ידוע לי שיש נשים, בפרט נשים שמנות, שמתביישות להשתמש במניפה בציבור מחשש שיחשבו שהן מיוזעות. אני באמת מיוזעת, שכן גופי הביולוגי נוהג לשמר את טמפרטורת הליבה שלו באמצעות הזעה, ומענין את סבתי מה חושבים עליי כשחם לי. מה גם שבינינו, יש לאנשים דברים חשובים יותר לחשוב עליהם מאשר על הזרה השמנה שלידם בתור לביטוח לאומי. מבחינתי המחויבות שלי לחברה מתחילה ונגמרת בנטילת דאודורנט טרם צאתי מהבית. מרחתי, ניצחתי נקסט.

מאחר ואני מאמינה במניפות שמחתי מאד כשפנתה אליי שרון ירושלמי, בעלת מותג המניפות Fancy Hand Fans אותן אני רוכשת בדרך כלל, ושאלה אם ארצה לשתף פעולה בשבלוג. מיד אמרתי לה "אולי נגריל מניפה בין הקוראות והקוראים" והיא, בטובה, הסכימה ואף שולחת לי מניפה יפה במתנה. זה מצוין, כי אני מעדיפה שתהיה לי מניפה בכל תיק כברירת מחדל ולא להסתמך על הזכרון שלי בהעברתן מתיק לתיק, כי אז אמצא את עצמי נטולת נפף.




הצילומים מדף הפייסבוק של שרון ירושלמי
רוצים מניפה מהממת במתנה? הנה הוראות ההרשמה:
  1. ההגרלה תמשך מהיום (שבת 18.6.16) עד יום חמישי ה-7.7.16 בערב, אז אודיע כאן ובדף הפייסבוק של השבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה. 
  2. שרון תשלח לזוכה בדואר מניפה לבחירתה או לבחירתו מהחנות המקוונת שלה.
  3. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול קישור למניפה החביבה עליכם מהחנות ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
  4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
  5. יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוק וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
  6. יש לעשות לייק לדף הפייסבוק של Fancy Fans.
  7. שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, סנפצ'ט, שלטי חוצות, שפת הסימנים ושפת המניפות (בעצם לא, כי עדין אין לכם מניפה).
שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגיב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.

בהצלחה לכולם ויאללה מניפות!

יום שלישי, 14 ביוני 2016

תקציר אירועי הווטאבר בשיר ותמונה


היוש מטריפות ומטריפים מה נשמע מה נשמע מה נשמע מה נ. כנהוג במחוזותיי אחת ל, מצאתי עצמי בשבועיים האחרונים מדלגת בין מצבי הצבירה חולה מתה ואצה רצה אין לי זמן לנשום. הבעיה היא ששני מצבי צבירה אלה לא מותירים זמן לשבלוג וזה עצוב (בפרט כי יש לי הגרלה נחמדה בשבילכם שלו רק היה לי זמן לשבת לארגן היתה עולה כבר). לפיכך החליטותי שהדבר הנכון לעשות הוא להעלות רשומה עם מינימום טקסט ומקסימום צילומים. אז הנה כמה דברים שהצלחתי לשלב בלו"ז העמוס שלי במהלך השבועיים האחרונים. 

הצילומים ברובם מהאינסטשבלוג הקטן שלי, אתם מוזמנים לעקוב אחריו כדי שרשומות כאלה ישעממו אתכם אף יותר. 

בתחילת יוני הרהבתי עוז לנעול נעלי התעמלות בלי גרביים כדי להראות מגניבה שחבלז ואכלתי קש. העקבים שלי דיממו כאילו הייתי אכילס שמן בשמלה.

אני לובשת \ נועלת
שמלה של So Simple (שנה שעברה)
נייקי פגסוס בצבע Plum Fog


והנה אני שמנה ומרוצה מהחיים בגוגל קמפוס. 

אני לובשת
חולצה של נעמי פלוס
מכנסים מחנות זו או אחרת בלונדון
תיק מדיזגוואל
נעליים של ריפליי


בחלומות הכי שמנים שלי לא דמיינתי שאקנה אי פעם משהו בדיזגוואל, הרשת שאני מגדירה כרשת בגדים של שמנות לרזות. הכל שם שחור אדום כחול נוראי עם פרחי ענק והדפסים משנות התשעים ובדים וגזרות שאללה איסטור ולהקתו, אבל מה לעשות והתיק הזה ניצב במרכז חלון הראווה שלהם לפני כמה זמן והוא תואם כמו שתי טיפות לחם לנעלים החביבות עליי מריפליי? התיק הזה רך ונעים וגדול ונוח ומגיע עם תיק קטן יותר ארוך רצועה בתוכו וכל זה במחיר שחבל"ז וגם שעון עומד מדייק פעמיים ביום אז זהו ואם הם ייצרו גם כובע תואם אני אוכל אותו בשמחה.

ברודרס פרום אנוזר מודרס!!
יצאתי למפגש עם אלן קאמינג בסנימטק ולארוחה עם החבר'ה. אצטט את חברתי אור שהזדעקה כולה שוב את לובשת עטלף ציצי??? ובכן כן, אני מתה על עטלף ציצי וכולכם תאלצו להתמודד עם זה.

אני לובשת
שמלה של דנה סידי
סנדלים של דורית בר-אור לגולף (שנה שעברה)
עגילים מזארה
תיק של מונקי


הנה תקריב על העגילים, שחביבים עליי עד מאד.


והנה אלן, שחביב עליי אף יותר. תשמחו או תצטערו לשמוע שהוא מצטלם בקרוב להמשך נטול CGI לבלייד ראנר ושלא מתוכנן ספין-אוף לאישה הטובה.


בנוסף, הלכתי לבריכה כי היא מלאה במים וזה עוזר כשחם.

אני לובשת
בגד ים ממוד קלות'
חלוק מגבת מאיביי
כפכפים של נייקי


הקעקוע הזה נראה כל כך טוב כשהוא מגיח מהמים! הידד לפומפרניקל העצלן!


עוד באותו הערב התחלתי לכחכך בגרוני ולהעלות בחומי. היה זה אות הפתיחה לשבוע לא מי יודע מה מהנה במהלכו בעיקר ישנתי ושתיתי תה.


השפתון שבקדמת הצילום (שפתון 8 שעות טיפולי של אליזבת ארדן, ציוד חובה למצוננים ובכלל) נגמר לי במהלך כתיבת רשומה זו ואני חוששת שאצא מדעתי עד שיגיע החדש. אני חושבת שכתבתי כבר פעם שציוד החובה שלי לצינונים כולל קרם 8 שעות של אליזבת ארדן (בו אשתמש כשפתון עד שיגיע החדש) אותו אני מורחת על האף הפצוע, טישו אלוורה להגנה על האף הפצוע ואף פצוע. מצד שני, למי אכפת מאף פצוע כשיש עצלנתה?

אוח עצלנתה עצלנתה , חיים שלך דבש!
כשהחלמתי, מיהרתי לגרוב את גרבי האלפקה היפים שקיבלתי במתנה ליומולדת. 

אני לובשת \ גורבת \ נועלת
מכנסים של אלמביקה
גרבים ממוד קלות'
נעלים משופרא


ולסיום סיומת, חזרתי לעבודה ופגשתי סנאי וירטואלי.

אני לובשת
חולצה של מוטיף
מכנסים של טולה
שרשרת של COS
סנדלים של דורית בר-אור לגולף

וכך מגיעה רשומתנו לסיומה. אני אעשה מאמצים להעלות את ההגרלה בקרוב, אולי בסוף השבוע. ההגרלה הזו דחופה, בהתחשב בחום האימים ששורץ פה בימים אלה. ועכשיו, תהיו לי בריאים ויאללה ביי לכולם.

יום ראשון, 29 במאי 2016

דרך השומן כלומר האומן


ביום חמישי בערב הלכנו לגלריה פנדה לחגוג את פתיחת התערוכה החדשה של אום לילר במעמד שגריר שבדיה (פתיחת התערוכה, לא הלילר). התערוכה עסקה באיורים לספר אלה קארי הילדה מלפלנד והשמחה היתה רבה. אני לבשתי את שמלת השבת של שרונל'ה למרות שלא היה שבת.

אני לובשת
שמלה של דנה סידי
צמודונים מרזילי
נעלים משופרא
תיק של מונקי מאסוס
שרשרת מנעמה בצלאל (משלהי שנת טיכו)


השבוע קיבלתי מקוראת ותיקה של השבלוג (היוש אלכס!) שאלה בנוגע לאופנת ה-One Size הרווחת במקומותינו בשנים האחרונות. היא ציינה שהיא נרתעת מבגדים כאלה מחשש שלא יכסו לה טפח שלא לדבר על טפחיים. האמת היא שהופתעתי מדבריה, כי אני נהנית מאד מהטרנד הזה והרבה מבגדיי היותר מוצלחים הם One Size של מעצבים מקומיים. אני חושדת שקל להם יותר להתמודד עם גזרה יחידה מאשר לתפור לפי מידות אבל למי אכפת, זה עובד בשבילי. רב ה-One Size הם גם Oversize מה שהופך אותם למוצלחים אף יותר. המלצתי לציבור השמנמנות והשמנות היא למדוד בגדים כאלה בלי לפחד, אם נראה לכן שיש סיכוי סביר שהם יתאימו לכן. אני בוחנת כל בגד כזה לפי רוחב השרוולים, שכן זרועותיי העליונות יותר שמנות מעליונות אם להיות כנה.


השמלה הזו היא One Size של דנה סידי, חביבת השבליג. הבגדים של דנה הם One Size ורבים מהם מתאימים להוד שמנמנותי. השמלה מעוטרת ריפרופים מבלי לגלוש למחוזות הקיטש ויש לה כיסים והאורך מתאים לי בדיוק ומאד נעים ללבוש אותה. קיבלתי עליה מחמאות כל הערב וזה הגיוני כי ממש נהניתי ללבוש אותה וכשאת מרגישה טוב בבגדים שלך רואים את זה. אפשר ללבוש אותה מעל ג'ינס רחב קרוע ארוך או קצר אבל הג'ינסים היו בכביסה והיה קריר אז הלכתי על צמודונים שחורים והשרשרת הכי דקה וארוכה שיש לי. 


הערב בסימן שבדיה היה מוצלח מאד והסתיים בארוחה לילית מאוחרת עם חברים טובים, עוגות, לביבות, משקאות טעימים ועוף בקארי הילדה מלפלנד. 


ואם כבר בציור עסקינן, אחת מהמשימות שלי השבוע היתה לסיים ציור שהוזמן ממני. זה דיוקן של מורה חביב אותו הוא יקבל כמתנת סוף שנה (ששש אל תגלו) ואני חיבת לומר שאני מרוצה מהתוצאה. חזרתי לצייר לאחרונה אחרי הפסקה ארוכה מאד ואני ממש נהנית מזה. יש בזה משהו שדומה לעבודה באלתור עם בובות תאטרון - אני יודעת איך זה מתחיל אבל אין לי מושג איך זה יגמר. אני רגילה כבר לכתוב ככה (למרות שאי אפשר באמת להתרגל לקסם הזה) אבל לצייר ככה, זה ממש מרענן בשבילי.


לפני סיום אעיר שאני חייבת למצוא מילה עברית ל-One Size. זה בלוג עברי פה ומִידַחַת לא כל כך זורם לי. אשמח לקבל מכם רעיונות, קוראות וקוראים חתיכים. ובברכת שבוע טוב ויצירתי לכולם, אסיים.

יום רביעי, 25 במאי 2016

כולם היו בגדיי פלוס מנעמי


נראה שעברה שנה בדיוק מאז סקרתי בפעם האחרונה את הנעשה בחנות של נעמי פלוס ברחוב בזל 32 בתל אביב. מאחר וכך חשבתי שרק מן הראוי להיענות להזמנתה הנדיבה של נעמי לבוא לראות מה חדש בחנות, עכשיו שהיא חזרה מפריז ובאמתחתה מגוון בגדים אביביים ישר מהתנור.

הביקור בחנות הציב לי אתגר. כידוע לי, לנעמי ולכם, הקוראים, אני נוהגת לצלם בחנויות בהן אני מתארחת רק תלבושות שמתאימות לאופיי ולטעם שלי במקום לתת לאחרים לסגנן או להלביש אותי כרצונם. כרגע הטעם שלי מונוכרומטי, מרוחק מהגוף, פשוט ויש שיאמרו יבש (כמו יין טוב ולא כמו הומור דלוח, לפחות כך אני מקווה) ואילו הקולקציה של נעמי כולה עליצות צבעונית עם קריצות היפיות וטישרטים עם הדפסים עליזים. קשה למצוא בגדים שמתאימים לך כשאת פרצופלוחה בחנות של חביבים! 

למרות כל זאת, עמדתי בפרץ ובחרתי חמש תלבושות להראות לכם. סביר שלא תראו אותי מהדסת ברחוב בשמלת תחרה מפוסטלת בימים הקרובים, אבל בהחלט אעשה לכם לייק נלהב אם תלבשו אותה בעצמכם.

אני לובשת
חולצה במידה יחידה שעולה 199₪
ג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪
כובע קש שעולה 99₪


החולצה הזו מגיעה גם בכחול בוהק והיא מעוטרת לבבות נחמדים. היא מזכירה לי חולצה מדהימה ביופיה שקניתי בפריז לפני 400 שנים וקילוגרמים פלוס מינוס. הגי'נס יתאים גם למידה 50 שכן הוא נדיב בגמישותו.

אני לובשת
שמלת פשתן במידה יחידה שעולה 399₪
צעיף מוזהב שעולה 149₪


השמלה הזו מתאימה למידות 42 עד 60 (לקוחה במידה 60 רכשה אותה השבוע) ומגיעה במגוון הדפסים וצבעים. היא מאד נוחה ונעימה על הגוף. את הצעיף צרפנו כי הרגשתי שהשמלה חייבת איזה je ne sais qui שירים אותה למעלה והשרשראות הרבות בחנות הן (שוב) צבעוניות ועליזות מדי לטעמי כרגע. מה קרה לי שאני לובשת רק אפור שחור וקרם לאחרונה? מי את ומה עשית לשרונה?

אני לובשת
שמלה של Aye במידה 5 מתוך 5 שעולה 610


נעמי מחזיקה בחנות מגוון בגדים של Aye מאת איילת קוצר רדעי, שהרחיבה את טווח המידות עד 52 (להערכתי). מדדתי שמלה וחצאית במידה הגדולה ביותר ושתיהן היו גדולות עליי. הדגמים שלה רומנטיים ובהירים וכל כך לא מתאימים לסגנון הנוכחי שלי שזו אגדה ממש, אבל נעים מאד ללבוש אותם. יש לציין שהבגדים שלה הם היקרים בחנות (מה לעשות, ככה זה כשמייצרים סדרות קטנות בייצור מקומי).

אני לובשת
ג'ינס בויפרנד במידה 48 שעולה 449
חולצה עם "תחתית" שיפון במידה יחידה שעולה 229₪


הג'ינס היה גדול עליי ויתאים למידה 50 ואולי גם ל-52. העונה אני לובשת רק ג'ינס בגזרת בויפרנד ונאלצתי להתאפק שלא להוסיף את המכנסיים האלה לאוסף, כי כמה מכנסים באותה גזרה כבר אפשר לקנות. יש בחנות חולצות בסגנון הזה, עם חלק עליון דמוי טישרט מפוספס וחלק תחתון שמדמה חולצת שיפון שמציצה מלמטה , במגוון צבעים ודגמים.

אני לובשת
חולצה במידה XXL מתוך XXL שעולה 249
וג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪


לחולצה יש שרוולוני "כתף קרה" מתנפנפים שאופנתיים עכשיו (ראו התמונה הבאה) והיא מגיעה בעוד מספר הדפסים. הג'ינס מאד רכים וצמודים דלוקס. נשים שאוהבות להרגיש שהבגד "מחזיק" אותן טוב יאהבו אותו, לדעתי.

כל הצילומים מאת אורית ליסק
מאחר וכל הצבעוניות הזו ממש לא מתאימה לי עכשיו, כאמור, בחרתי לי חולצה מחויטת יחסית בצבע קרם עם שרוולנים מתנפנפים קצרצרים, שהיא בדיוק מה שאני צריכה עכשיו לעבודה (חסרה לי חולצה בהירה וחלקה ללבוש עם מכנסים מחוייטים רחבים ושחורים שהם כמעט המדים שלי לאחרונה לעבודה). קיבלתי אותה במתנה מנעמי ותראו אותה כאן בקרוב במסגרת מה לבשתי היום.

איך מסכמים סקירה של חנות מלבבת שאין בה כמעט פריט אחד לטעמי? אני חושבת שגדולתו של השבלוג (אגב כל האגו במידות גדולות הזה שמסתובב בפייסבוק ביממה האחרונה) היא היכולת להיות אוביקטיבי. ואוביקטיבית, נעמי פלוס היא החנות היחידה בארץ בה ניתן להשיג בגדים אירופאים קלילים ועליזים באיכות טובה ומחיר סביר במידות 50-52. אני תמיד הייתי בעדה ואני ממשיכה להיות בעדה גם העונה (מה גם שנעמי עצמה היא אישה מקסימה, שמחה לעזור ובעלת טעם מצוין). ואגב, בזמן שצילמתי בחנות היתה שם עורכת דין יפה כבת ארבעים שקנתה כמה בגדים מחוייטים שחורים ולבנים לבית המשפט וכולם נראו עליה נהדר, כך שכמוני גם היא מצאה שם אוצרות למרות שהעליזות האופנתית לא מתאימה לצרכיה.

נעמי החתיכה (היא באמת אישה יפה עד מאד) מציעה לקוראות השבלוג 15% הנחה על כל קניה מעתה ועד ה-15.6.16. פשוט ציינו שהגעתן דרכי ושלמו פחות. לא יודעת מה דעתכן בנושא, אבל עבורי זה הפך את המקום לשמח אף יותר.

יום שבת, 14 במאי 2016

בעולם העסקים אין מקום לקומפלימנטים


אז מה אם מעתיקים ממך, קחי את זה כקומפלימנט!
התגובה הזו, שנכתבה בידי אישה שמנסה לעודד אישה אחרת שיצירתה ומקור מחייתה מועתקים ממנה ונמכרים כמוצרים מקוריים, אופיינית כל כך שאני חייבת להתייחס אליה.

לאחרונה כתבתי על התנהלות עסקית קלוקלת של עסקים קטנים בבעלות נשים, קרי שיווק אג'נדה. התופעה הזו, של שיווק באמצעות מניפולציה רגשית קיימת ככל הנראה רק בעסקים נשיים הפונים לקהל נשי (המקבילה אותה מצאנו בעסקים גבריים הפונים לגברים היא ההנחה המבזה שכל מה שצריך כדי למכור לגבר המבורגר או חופשה בחו"ל זה ציצים). אני עדין מאמינה שעסקים קטנים שמשתמשים בשיטה הזו עושים זאת מבורות ולא בציניות, להבדיל מעסקים גדולים להם יש צוותי שיווק ומכירות מקצועיים. זה לא עושה את זה טוב בהרבה בעיני, שכן זה מזלת את בעלת העסק בדיוק כמו את הלקוחות שלה. בעלת עסק שמאמינה במוצר לא צריכה לשווק אותו באמצעות פניה לרגש של לקוחות פוטנציאלים. הפניה לרגש מעידה, בעייני, על חוסר בטחון עצמי וחוסר הבנה עסקית ולשני אלה אין מקום בעולם העסקים. כל עוד יש נשים שמתנהלות בעולם העסקים כמו ילדות מפוחדות (וברור שיש גם גברים כאלה, אבל לא בהם אני עוסקת כאן) יהיו אינסוף עסקים קטנים שקמים ופושטים רגל כל שנה. מי שמקימה עסק בלי ללמוד לפני כן, בפורמט כזה או אחר, אין לנהל עסק צפויה להיכשל אלא אם נס כלשהו יציל אותה ויחזיק אותה מעל המים מספיק זמן עד שתלמד בדרך הקשה.

אבל על זה כתבתי כבר, ומטרת הרשומה הזו לעסוק בהעתקות.

תעשיות היצירה והאופנה פרוצות לחלוטין להעתקות, ככל הנראה. העובדה היא שברגע שבית אופנה מוביל אחד יוצא עם מוצר כלשהו שהופך לטרנדי, כל רשתות האופנה הבינלאומיות והמקומיות מחקות אותו תוך פחות משבוע. זארה מוציאה חיקויי שאנל, קלואי וסטלה מקרטני מדי שבוע ועדין לא נתבעה על כך. H&M מעתיקים כל טרנד קיים ומייצרים אותו במזרח בגרושים. באיביי תוכלו לקנות תיקים שנראים בדיוק כמו אלה של המעצבים האהובים עליכם באלפית המחיר. האם זה אומר שהעתקה היא לגיטימית? והאם כשמעצבת אופנה ישראלית מעתיקה ממעצבת ישראלית אחרת דינה כדין זארה שמעתיקה משאנל? לשאלה הזו יש שתי תשובות בעיני - האחת מוסרית והשניה עסקית.

מבחינה מוסרית אני רואה בזה פסול. העסקים הקטנים בישראל נוהגים לדבוק זה בזה. חנויות הספרים העצמאיות מאוחדות במאבקן נגד רשתות הספרים המונופוליסטיות ובעלי המכולות מאוחדים במאבקם נגד רשתות השיווק. מעצבות האופנה הקטנות בארץ, לכל הפחות אלה הפועלות בתחום המוכר לי היטב של "מידות הבינים" או איך שלא קוראים לזה היום, עובדות ביחד כבר מספר שנים במטרה לקדם את האג'נדה העסקית והמוסרית שלהן ולהזין את התעשייה הקטנה והנאבקת הזו בחמצן (יענו, כסף).כשאני גונבת את הערך הייחודי של חברי לקבוצה אני למעשה מוחקת אותו ומורידה אותה מרשימת היריבים שלי, אבל מלכתחילה התפיסה של הקבוצה היא שאין יריבות בין חבריה. העתקות פוגעות בסולידריות של קבוצות עסקיות, גם כשהן לא מאוגדות באופן רשמי, וברגע שהקבוצה הופכת לאוסף של בודדים הסוף שלה קרב. 

מבחינה עסקית העתקה אומרת שאין לך שום דבר מקורי להציע. כשאתה מייצר מכוניות והמכונית החדשה שלך נראית בדיוק כמו זה של המתחרה מספר אחד תוכל עדין להתחרות איתו ברמות הגימור, הבטיחות, ההנאה בנסיעה והערכים המוספים. כשהמוצר הוא מוצר אסתטי מלכתחילה, כמו בגד או קישוט לבית, אין לו שום ערך מעבר לצורתו. כשאני קונה בגד אני מחפשת אחד משנים - נוחות או אמירה ייחודית. אם מה שאני מחפשת זה נוחות, אני אלך על הפתרון הכי נוח במחיר הכי נמוך ואז להעתקה אין שום ערך מבחינתי כלקוחה. אם אני מחפשת אמירה ייחודית אני לעולם לא אקנה מוצר מועתק. כשזארה מעתיקה משאנל זה מקדם את שני העסקים - לזארה יש אלפי חנויות ברחבי העולם ועלויות הייצור שלה זעירות, הם מוכרים בגדים כמו נקניקיות ומחליפים קולקציות כל שבוע. היום הם מעתיקים משאנל, מחר הם יעתיקו ממארק ג'ייקובס. לבית האופנה העילית ממנו הם מעתיקים זה רק עוזר, כי הלקוחות האמיתיים שלהם, אלה שמוציאים אלפי דולרים על בגד ומצפים ממנו להיות סמל סטטוס או פריט ייחודי לחלוטין, לא באמת אכפת שמנסים לחקות אותם. אם שאנל תרוויח לקוח חדש אחד ממוצר שהועתק בידי זארה ונמכר באלפי עותקים, זה כבר היה שווה לה כלכלית לטווח הרחוק. זה לא עובד ככה בתעשיית העסקים הקטנים, בה ברור לחלוטין מה המקור ומה העותק.

אני מאמינה שעלינו, לקוחות העסקים הקטנים האלה, להיות צרכנים חכמים המפעילים שיקול דעת ניכר במהלך הרכישה. כפי שלא אקנה ממי שמשווקת לי באמצעות פניה אל הרגש כך לא אקנה ממי שמוכרת תחת שמה לי סחורה שמישהי אחרת עיצבה. כפמיניסטית וצרכנית מושכלת אני לא מוכנה לעודד העתקות מחד ולא מעוניינת לקנות מוצרים יקרים (הלא אין תמחור זול בעסקים קטנים) נטולי ייחודיות. אני לא רוצה שביתי או גופי ייצגו בעלת עסק חסרת כבוד, סולידריות או אמירה. 

העתקה אינה "קומפלימנט" העתקה היא הפרת חוזה, גם אם לא כתוב, בין בעלי עסקים לבין עצמם ובין בעלי עסקים ללקוחותיהם. את המלחמה החוקית במעתיקנים אני משאירה לבעלות העסקים. מה שאני מנסה לעשות הוא לעודד את קוראותיי וקוראיי לנהוג במוצרי צריכה בדיוק באותו האופן בו למדנו להתייחס למזון בעשור האחרון. הצרכן הישראלי למד לא לקנות מוצר מזון לפני שהוא בודק את רשימת המרכיבים ובורר מה הוא מוכן להכניס לגוף שלו ומה לא. אני מבקשת מכם להפנות את אותה תשומת הלב לרכישות האסתטיות שלכם. להימנע מעידוד מעתיקנים ומקניית מוצרים מועתקים מחד ולתמוך בבעלות העסקים שנלחמות במעתיקנים מאידך. כולנו נרוויח מזה בטווח הרחוק.