יום שני, 12 באוגוסט 2013

רשומה מהבטן


לפני כמה שנים היה לי חבר שהחליט שהגיע הזמן שאפגוש את אמא שלו (אב, באותה העת, לא היה לו). אחרי ארוחת ערב נחמדה פטפנו על הא ועל דא ואז היא שאלה אותי משהו שאיני מצליחה לזכור מה הוא, אבל את תשובתי אני זוכרת היטב - אל תסתכלי על זה כאילו הפסדת בן, הסתכלי על זה כאילו הרווחת סנטר. זה נורא הצחיק אותם.

כזאת  אני, תמיד זוכרת שאני שמנה (גם בימים שבכלל הייתי רזה) ותמיד מתנצלת על זה. אני תמיד אצחק על עצמי לפני שאתם תספיקו (גם כשזה הדבר האחרון שבכלל עלה על דעתכם) ותמיד אני מעלה את הנושא ראשונה משל דיברתי על זה קודם, אז בטח נוח לי עם זה.

למה נזכרתי בזה עכשיו? כי נתקלתי באוסף רשומות בבלוגים שמנים מחו"ל שעוסקות בשאלה האם מותר לשמנות להסתפר קצר ואני מכירה את הדילמה הזו היטב. כמו ג'ס, וכמו שמנות רבות אחרות (ונשים אחרות, ובני אדם שלמים אחרים) אני סובלת מעודף שיעור בפנים וזה תמיד יושב לי בראש כשאני מסתפרת. מצד שני, להבדיל ממנה, מעולם לא חשבתי שאישה שמנה צריכה שיער ארוך כדי שיאזן את הגוף הענק שלה. לא, אני גרועה בהרבה - אני חושבת שאני צריכה שיער ארוך כדי שיהיה בי סממן חיצוני של נשיות כדי לאזן את השומן. כן, אני משוגעת. וכן, אני ממש לא היחידה.

אז בואו נדבר בפתיחות על כמה דברים דברים עצובים, מוזרים ומביכים שעלולים לקרות לך כשאת שמנה.

זה לא סנטר כפול, זה אוסף סנטרים

כפי שהבנתם כבר, יש לי בעיה עם הסנטרים שלי. אמי, זכרונה לברכה, נהגה לשנוא את הפרופיל שלה ולפנטז על ניתוח שאיבת שומן בסנטר. אני נהגתי לומר לה בתגובה שהיא מטורפת ולא צריכה שום ניתוח ושהיא יפה כמו שהיא והיום, שלוש שנים אחרי מותה, כל מה שאני רוצה זה ניתוח שאיבת שומן מהסנטר. אני מוצאת את עצמי מותחת את החולצה עד האף כשאני רואה טלויזיה על הספה, אפילו כשאני לבדי. אני מרגישה את השומן בסנטרים שלי מדי פעם סתם ככה באמצע היום ואני זועקת על כל מי שמכוון אלי מצלמה לא מצלמים שמנות מלמטה! אני חושבת שאם רק תהיה לי לסת מהודקת יותר אוכל לחיות בשלום עם המשקל העודף שלי, ויתכן שזה נכון אבל זו בטח לא סיבה לא להסתפר קצר, כפי שאני מתה לעשות כבר שנים ולא עושה. הספר האחרון שביקשתי ממנו לקצר לי את השיער, אגב, סרב לעשות זאת כי אני שמנה וזה לא יחמיא לי. אז זהו שלא.

כשהייתי צעירה וחשבתי שאני שמנה, היה לי שיער קצר וורוד פוקסיה

אני לא לסבית, אני סתם רווקה שמנה

אני רחוקה מלהיות השמנה היחידה מעל גיל 30 ששומעת שלל רמיזות בנוגע לנטיותיה המיניות. שלא לדבר על שמנות רווקות בנות יותר משלושים שלבלוג שלהן קוראים יוצאת מהארון, למען הטריפל שם. אם את שמנה ולא נשואה, יתכנו לכך אחד משני הסברים - שאף אחד לא רוצה אותך או שאת לא בקטע של גברים. אנשים שאשכרה מכירים אותי, נוטים לרב לחשוב על האפשרות השניה כי אני טיפוס די סימפטי אז לא סביר שאף אחד לא רוצה אותי, שלא לדבר על זה שאני תמיד מוקפת חברות שמנשקות ומחבקות אותי. אז מסתבר שאני לסבית. בכל פעם שרומזים או אומרים לי את זה אני כועסת נורא, וזה גורם לי להרגיש כמו חרא של בנאדם (כי רק חרא של בנאדם חושב שלהיות לסבית זה רע). אבל מרתיח אותי שחושבים שאני משהו שאני לא כך שאני גם נבוכה, גם נעלבת, גם כועסת וגם מרגישה אשמה על זה שאני מרגישה את כל אלה.

מזל טוב! באיזה חודש את?

אני לשמחתי לא נתקלת בשאלה הזו, כי עם הגזרה שלי אני נראית הרה בעיקר בירכיים, בזרוע העליונה ו(כמובן)בסנטרים. אבל יש לי המון חברות שאוכלות את החרא הזה לארוחת בוקר צהרים וערב לפחות פעמיים בחודש. באירועים משפחתיים, כשהן אוספות את הילד מהגן, ברחוב, במעלית, בעבודה. ההרגל התמוה והחצוף של אנשים לגעת ללא רשות בבטן התפוחה של נשים שהם כן או לא מכירים מרתיח את דמי כשהן באמת הרות, ועל אחת כמה וכמה כשהן סתם שמנות. המרחב האישי של כל אדם הוא מקודש ולא חודרים אליו בלי רשות ואין שום הצדקה לתחוב את אפך ברחם של מי שלא תהיה. יתכן שהיא סתם שמנה ותעלב ממך, יתכן שהיא שמרנית ולא מעוניינת להודות בפני העולם שקיימה יחסי מין, יתכן שהיא לא רוצה בהריון, יתכן שההריון מסוכן עבורה ועבור הילד ויתכן שהיא סתם לא מעוניינת לשתף אותך בחייה הפרטיים. אז למעשה הנושא כאן הוא גבולות באופן כללי, ולא בענייני שומן בלבד. מה עוד חדש.

שיתוף, לתפיסתי, הוא ההפך מבושה. זו אחת הסיבות שפתחתי את השבלוג הזה מלכתחילה. עם זאת, אני כותבת את זה עם דמעות בעינים. אם גם אתן מתמודדות עם גשם של בולשיט ותפיסות מוטעות שנובע מעודף המשקל שלכן, אני מזמינה אתכן לפרוק אותו כאן. נבכה קצת ביחד ואז נלך לדרכנו קלות יותר.

8 תגובות:

  1. אני מודה שכשנכנסתי לבלוג באחת הפעמים הראשונות שלו, חשבתי שאת לסבית, וזה באמת רק כי קראת לו "יוצאת מהארון". עבר לי (ולהיות לסבית זה נהדר!!). כל הכבוד על הפתיחות והכנות שלך, אני מסכימה איתך לגמרי שזה הרבה הרבה יותר טוב מבושה, ואני גם בעד שתסתפרי קצר!!! כי זה יפה, זה נוח, וזה בטח יהיה מקסים לך (ואם לא- זה שיער, וזה יגדל), ובעיקר בגלל שאת רוצה!

    השבמחק
  2. לא הייתי שמנה במיוחד כשאמא שלי ניסתה לגשש בתקווה אם אולי אני לסבית, כי זה יסביר למה אני לא מביאה לה חבר. אני בטוחה שיש עוד הרבה אנשים שהאפשרות הזאת עולה במוחם. לא צריך להיות שמנה בשביל זה, רק רווקה מעל גיל 25.

    הסתכלתי על התמונות בדף ששמת, יש שם מישהי עם תספורת פיקסי מגניבה שמאוד מתאימה לה, אבל היא עם פנים קטנות וסנטר מחודד. עלי למשל זה בחיים לא היה עובד. אם ההשמנה מתבטאת בפנים ובצוואר אולי לא כל תספורת תתאים. אבל כמו שאפרת אמרה תספורת זה לא לנצח, אפשר להתנסות. אפשר גם לשחק עם כל מיני אפליקציות שמדמות תספורת סביב הפנים שלך.

    השבמחק
  3. או וואו
    זה ממש תיאור מדוייק שעובר על כל מישהי שהיא לא נחשבת רזה (למרות שהיא לא שמנה אבל ה"רחוב" רואה אותה ככזאת)
    והיות ואני מעל 30
    אני לגמרי מזדהה עם מה שכתבת

    השבמחק
  4. אחת הסיבות שאני ל**עולם** לא לובשת גיזרת אמפייר היא עניין ההריון. מאז הטראומה בגיל 17 (הייתי בסופר עם אמא שלי ופגשה אותנו מישהי מהעבודה שלה שאמרה לאמא "ייווו, איזה כיף לך שאת עוד מעט סבתא!" :-P).
    גם לא גולפים- בגלל הסנטרים. גם לא חולצות עם הדפס מקדימה- בגלל הציצים.
    מצד שני, כמעט לכל חברותי הרזות יש כל מיני no nos שלעולם לא יעלו על גופן בגלל תפיסות גוף מעוותות. דפקו אותנו רציני...

    השבמחק
  5. כמה יפה ונוגע כתבת.

    השריטות האלה, שלא לומר צלקות, כל כך עמוקות. אני לא חושבת שהן נרפאות לגמרי לעולם, גם אם על פני השטח כן. הנה לפני כמה ימים, אישה באוטובוס סירבה להניח לי להתיישב לצדה בספסל הזוגי שעליו ישבה (כזה בלי ידית הפרדה בין שני המושבים) בטענה ש"אין מקום". כשהתעקשתי, היא קמה והלכה לשבת במקום אחר. ואני, כמה שאני שלמה עם עצמי וגופי, בסך הכול, ורחוקה מלהיות במשקל השיא שלי, פשוט רציתי למות. אישה זרה, שלא אראה יותר לעולם, ולמי אכפת מה היא חושבת, החזירה אותי בבת אחת שנים אחורה.

    אולי עוזר קצת להיות מודעים איך לכל אחד השריטות אחרות. אני לא יכולה ללבוש ג'ינס, אני לא יכולה ללבוש שמלות, אני לא יכולה ללבוש צמוד, אני לא יכולה ללבוש גופיות, אני חייבת ללבוש שחור, אני לא יכולה שיער קצר... כל אחד והשריטות שלו. וכשאני חושבת על המגבלות שאחרים מטילים על עצמם והן נראות לי לחלוטין מצערות ולא דרושות, זה עוזר קצת להשתחרר מהמגבלות הלא דרושות שאני מטילה על עצמי. אין שום בגד, אקססורי או עיצוב שלשמנים אסור או לא יכולים.

    השבמחק
  6. שרונה, את באמת נהדרת. וכותבת כל כך טוב ומדויק, שאני מרגישה שכל מה שאוסיף - יגרע.

    ובכל זאת שני סנט משלי - צילום מלמטה לא מחמיא לאף אחת (ואני אומרת את זה כנציגת מידה 38). א ב ל - מחשבה שאני משתשעשעת בה תקופה מסוימת היא TO FUCK מחמיא. למי אכפת? מחמיא זה לא ערך עליון.

    עוד משהו - תספורות קצרות לדעתי יכולות להתאים לכולן. הטריק האמיתי הוא בנפח - שיהיה עשוי טוב ומאוזן, לא מעט מדי (שמשווה לראש מראה של כדור טניס) ולא יותר מדי (מראה הכרובית, א-לה אנדי מקדואל ב"ארבע חתונות ולוויה")

    השבמחק
  7. אז אני דווקא כן לסבית, ויש לי שיער קצר לסירוגין. כשהייתי בשיא המשקל שלי עשיתי קרחת, והרגשתי שזה שאני לסבית מאוד משחרר אותי ממושגים של נשיות ונותן לי את החופש לבחור כמה נשית בא לי להיות. מאז אמרתי לעצמי שאני אסתפר שוב קצר כשאני ארזה, וכבר פעמיים עשיתי את זה בלי שום קשר, סתם כי התחשק לי (אחת מהן שלושה חודשים אחרי לידה במשקל לא מצומצם בכלל).

    בקיצור, תסתפרי קצר. הורוד פוקסיה מקסים וגם הרבה מהתספורות ברשומה ההיא. ואם הספר שלך אידיוט - תחליפי אותו. יש מספיק אנשים שיגידו את דעתם בלי שנשאלו, אז לפחות אלה ששואלים אותם צריכים להיות בצד שלנו.

    ואם בשריטות עסקינן - אני לא הולכת עם גולפים כי אני מרגישה שאז החזה שלי הולך איזה מטר לפניי. קשה לי מאוד עם נעליים עדינות כי זה גורם לי להרגיש לא פרופורציונלית. וכמעט לא קיימות שמלות שאני לא מרגישה בהן כאילו כולם בוהים לי בצמיגים.

    השבמחק
  8. שרונה את נהדרת כמו שאת, והתספורת בתמונה ממש יפה. לדעתי כמו שכבר אמרו לפניי- שווה לנסות, מקסימום יגדל! ועם שיער קצר גם אפשר ללכת עם כובעים מדליקים...

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים