יום שבת, 27 בספטמבר 2014

סטיילינג לבובה


כשהבנתי שכלו כל הקיצים ועליי לפצוח בפרויקט מימון המונים או שלא יהיה יותר שבלוג, מצאתי עצמי מול רשימת מטלות שנראתה כמעט אינסופית בדרך להעלאת הפרויקט לאוויר. פרטים רבים ברשימה הזו נראו לי מסובכים עד בלתי אפשריים, אבל אם היה משהו שידעתי מיד איך הוא יראה זה היה הסרטון שמלווה את הקמפיין - סרטון בו תככב בובה שמנמנה בת דמותי ויחד איתי תציג את הבלוג ואת הקמפיין. ומיד היה ברור לי שהסרטון חייב להיפתח בחוויית קניה שלילית בחנות בגדים, כמו אלה שכל אחת מאתנו השמנמנות ומעלה חוותה לפחות פעם בחייה.

השלב הראשון היה להכין את הבובה. זה נשמע אולי פשוט, אבל אני לא הכנתי בובת חבר בגודל מלא או כל בובה אחרת מאז נפטרה אמא שלי לפני ארבע שנים (בקיצור נמרץ - להכין בובה זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, מה שאומר שאני אהנה מהתהליך מה שאומר שאני לא באמת מתגעגעת לאמא כי אחרת למה אני נהנית למרות שהיא לא פה). למרבה השמחה, זה היה השלב בו פרצה המלחמה והפרויקט הוקפא עד להודעה חדשה. אבל לפני כשלושה שבועות הבנתי שזה עכשיו או never וניגשתי לעבודה.

בובה בשלב העוברי

את הבובה הכנתי במשך ערב נמרץ אחד. אחרי שסיימתי להכין את הגוף ולעצב את הפנים, פניתי לחלק הכיפי והיצירתי ביותר - עיטור הראש ואיפור. היא קיבלה את התספורת שלי ואת העגילים שלי ומשקפיים מאוסף המשקפיים והעיניים שלי (את העיניים החלטתי לצייר לבד ולעטר בריסים מלאכותיים). את האיפור החלטתי לעשות באמצעות האיפור האמיתי שלי ולא באמצעות צבעים, כנהוג, כך שהיא קיבלה איפור עיניים מפלטת נייקד 3 וברונזר של Hourglass. לסומק השתמשתי בצבע שקניתי מזמן לצורך הכנת בובות (כי אף אישה בהירת עור לא יכולה להשתמש בו אם היא לא בובה). רב המברשות בהן השתמשתי היו מברשות איפור.

נשיקה קטנה על השנוז

שתי נקודות חן סמליות מאוחר יותר, היא נראתה כבר די שרונאית.

עכשיו הגיע הזמן לקניות. הרעיון, כאמור, הוא שהיא תהיה Mini Me שלי, כך שהיה עליי להלביש אותה כמו בדיוק שאני מתלבשת. עכשיו לכי תמצאי בגדים שהיית לובשת במידה של תינוקת בגיל שנה-שנה וחצי.

עשיתי שיעורי בית באתרי החנויות הרלבנטיות לפני שבחרתי לאן לנסוע. מאחר ורציתי לחסוך בכסף, החלטתי ללכת על H&M. נסעתי לקניון השנוא עליי ביקום, הוא עזריאלי, אבל לא מצאתי במחלקת הילדים של H&M שום בגד שהייתי רוצה ללבוש והיה בתקציב. מתוסכלת יצאתי את החנות ועברתי על כל חנויות הילדים בקניון ולא מצאתי כלום. מאחר והזמן היה קצר והדדליין מיידי נסעתי משם ישר לקניון רמת אביב בידיעה שאמצא את מה שאני רוצה בזארה בייבי. ושם, הפלא ופלא, נתקלתי ביצור הקסום והנדיר ביותר על פני האדמה - מוכרת נחמדה בזארה! אני יודעת, זה נשמע מומצא, אבל בזארה בייבי היתה בחורה מתוקה להפליא שעזרה לי לפני ששמעה מה מטרת הרכישה ואחרי שסיפרתי לה (כמה אפשר לעשות קניות לתינוק שאין לך מושג מה באמת המידה שלו לפני שאת מתחילה להישמע ממש אבל ממש חשודה?) נדלקה לחלוטין והלכה להפוך בשבילי את המחסן בחיפוש אחר מידות ופריטים שלא נמצאים בחוץ.

אחרי שעה ומשהו עמדתי מול שתי האפשרויות הבאות - מימין חולצת פסים קולית, עם סיכה טיפשית ומכנסים קצרים מחוייטים ומשמאל האופציה הזרוקה עם השרוואל הכי רך בעולם וחולצה בעיטור תחש. הגעתי לשם עם תמונה של סניקרז דמויות נייקי שרציתי ולא נמצאו בשום מקום בחנות, אז הלכתי על סנדלים כסופים משגעים במקום, שמשום מה שכחתי לצלם. בדיוק כשהחלטתי סופית ללכת על האופציה הזרוקה עם סנדלי הכסף באה המוכרת הנחמדה בריצה מהמחסן ובידיה נעלי התעמלות זעירות שנראו בול כמו נעלים שיש לי בבית. מהפך של הרגע האחרון הוציא אותי משם ובידי שקית בה המכנסים הקצרים, חולצת התחש (שלא תעזו לקרוא לו דביבון) והסניקרז הקטנות בעולם.


אצתי רצתי הביתה למדוד לבוביתוש את הבגדים, וראו זה פלא - הם התאימו לה מעשה דיסקו חצילים בדבש!





עכשיו שהכפילה שלי היתה מוכנה, יכולנו לגשת לצילומי הסרט. ושבועיים מאוחר יותר - הוא היה מוכן. 


החלק הזה בחזון שלי לקמפיין יצא בדיוק כפי שדמיינתי אותו, מה שמשמח אותי מעבר למילים. ועכשיו שהקמפיין עומד על 85% מיעד המימון הראשוני ואני עובדת על עדכון היעד הבא, נראה שהמאמץ היה שווה את זה. דבר אחד בטוח, אם יצא לאמא להציץ לכיווני בשבועות האחרונים, היא ודאי שמחה לראות שחדוות היצירה חזרה אליי. ורק בשביל זה היה שווה.

יום רביעי, 24 בספטמבר 2014

שנה טובה!


שנה טובה לכם, קוראות וקוראים חתיכים!

בתמונה - ברבי, פודינג, פינקי, פיצ'קה וסומסום ראובני מאחלים לכם שנה טובה ומתוקה

אני מאחלת לכם שנת תפנוקים שעשועים עוצמה והצלחה. 

לעצמי אני מאחלת הצלחה גדולה בקמפיין שמינמון ההמונים שלי, שבלעדיו הבלוג הזה יפסיק להתקיים.

בהצלחה לכולנו ורק שלווה ונחת. שנה של לא פחות מחמישה עשר מותגים מקומיים, חדשים ומדליקים לבגדי נשים במידות גדולות (מותר לבחורה לחלום נכון?). שנת שלום ואחווה בין המינים, העמים והמידות כולן.

יום שני, 22 בספטמבר 2014

שמינמון המון!!!



כך מתארת ויקיפדיה מימון ההמונים -
מימון המונים (באנגלית: Crowd funding או crowdfunding) מתאר את שיתוף הפעולה, תשומת הלב והאמון הקולקטיביים של אנשים החולקים את כספם ומשאביהם האחרים כדי לתמוך במאמצים שיזמו אנשים או ארגונים אחרים.
בקמפיין שלי אני פונה אליכם, אנשי הקהילה הקטנה והאהובה שלי, בקריאה לשתף איתי פעולה במטרה לממן את המשך קיומו של השבלוג. ודאי שמתם לב שתדירות הכתיבה שלי פה יורדת והולכת כבר שבועות. אני נמצאת בנקודה בה אם לא אוכל לשדרג את החומרה עליה אני מסתמכת ואשיג מרווח נשימה כלכלי שיאפשר לי להמשיך ולתחזק את השבלוג, אאלץ לסגור אותו לתקופה ארוכה ואולי אף לתמיד. 

אך לא מדובר בתרומה. בתמורה לכספכם אני מציעה מגוון תמורות ייחודיות מהן אני מאמינה שתפיקו הנאה רבה. התמורות שאני מציעה הן למעשה ניצנים של מוצרים ממכירתם אני מקווה לממן את כתיבתי בעתיד. בין התמורות תמצאו קמע וירטואלי לרכישה מוצלחת באינטרנט, סדנה להכנת בובת חבר מדברת מספוג (כמו בוביתוש פה למטה, בת דמותי המשמשת כפנים של הקמפיין), מפגשי סטיילינג איתי (לצורך הקמפיין הפכתי לסטייליסטית ומאפרת, מינוס המאפרת), מודעות פרסומת פה בבלוג ועוד ועוד. מרגע שתמורה מסוימת אזלה מהמלאי, היא לא תחזור עוד. אז כדאי לקנות את התמורה שאתם רוצים בהקדם (ככל שיתקדם הקמפיין יצטרפו תמורות חדשות במקום אלו שאזלו).

היוש!

המטרה הראשונית של הקמפיין היא לגייס 6000₪ שיאפשרו לי לתקן ולשדרג את החומרה שלי, כדי שאוכל פיזית להמשיך לכתוב. אם וכאשר נעבור את המטרה הזו, אתחיל להציע שידרוגים שונים לתכנים והפורמטים שאני מציעה בשבלוג. לכן שווה לעקוב אחרי דף הקמפיין במימונה, בו אפרסם עדכונים לאורך הקמפיין. אני ממליצה גם לעקוב אחרי העדכונים בדף הפייסבוק של השבלוג, אם אינכם עושים זאת עדין (למה? חבל! יש שם פעילות ענפה, מאחר וכובד המשקל שלי עבר לשם בשבועות האחרונים).


לסיום, שכחתי להוסיף תודה אחת אחרונה בסרטון - תודה לאיריס שביט, שעזרה לי עם התסריט והציעה אין סוף שיפורים לבימוי והעריכה. המון תודה איריס ומה זה סליחה! ואם כבר בתודות עסקינן, תודה לכל החברים שעבדו איתי בחודש האחרון על הקמפיין - חיזקו, תיקנו, שיפרו, פסלו וחידדו. אחיטופל תחש מערות לעומתכם!

אני מקווה שהקמפיין הזה יאפשר לי לפתוח שנה נהדרת ומשופרת פה בשבלוג ומבקשת להביע את תודתי העמוקה מקרב לב לכל המתעתדים להצטרף לקמפיין כמממנים. שיהיה לנו בהצלחה!

יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

אני לוקחת את הסחלבים שלי לרופא


לפני כחודש, הלכנו אני וחברתי הדר לאירוע השקת הספר החדש של המנטורית העסקית האהובה, מיה לנדאו. בסוף האירוע עת פסענו למכוניותינו, נתקלנו בערימת זבל ענקית ובראשה שני עציצים סחלבים נבולים. הסתכלתי על הדר, הדבר הסתכלה עליי, שתינו הסתכלנו על הסחלבים והחלטנו שסחלבים זה לא משהו שזורקים עם הזבל ולקחנו כל אחת סחלב. 

זה היה האות להפיכתנו למכורות סחלבים מהסוג הפתטי ביותר. ימים שלמים העברנו בהשוואת אורכי עלים, שיחות על השנצה, ויכוחים בנושא טיפול בשקית ניילון בעד ונגד וצפייה אובססיבית בסרטוני גידול סחלבים ביוטיוב. לאחר חודש, סחי (הסחלב של הדר) שגדל במרפסת, התאושש והוציא ניצנים חדשים ואילו הסחלב שלי, שגדל בתוך הבית, סבל מפיצול עלים וריקבון שורשים. מאחר וכלו כל הקיצים החלטתי לקחת אותו ואת שני הסחלבים האחרים שלי (שיכונו לצורך הענין  ריקבון כתר וריקבון מצע) לרופא סחלבים.

נסעתי לסחלבים בשרון שברשפון עם שלושה סחלבים אומללים בארגז. נשאתי אותם בשביל בין החצרות הצפופות ומצאתי עצמי בפתח חממת סחלבים קטנה וצפופה, בפינת חמד קטנה ובה דלפק עבודה ועליו שלל מכשירי עינויים לסחלב, רופאת סחלבים ידידותית ששמחה לקראתנו ושני כלבים, כל אחד יותר חברמן מהשני.

 הדוקטור בפעולה

הרופאה העיפה מבט בחבורה, הרגיעה אותי שהמצב לא כזה גרוע והסבירה לי שרצחתי אותם בהשקיית יתר. אמרתי לה שסרטוני יוטיוב שראיתי טענו שאי אפשר להשקות סחלב יותר מדי אם המצע שלו מאוורר מספיק והיא הגיבה באת יודעת איזה שטויות הבן שלי רואה ביוטיוב? נאלצתי להנהן בשתיקה. היא קצצה להם את השורשים הרקובים, שטפה אותם, החליפה את המצע הרקוב איתם הגיעו מהחנות (ומהרחוב) במצע חדש על בסיס קליפות קוקוס והשקתה אותם כאילו אין מחר.

 החלפת מצע

היא הסבירה לי שהרבה יותר קל להשקות סחלב יותר מדי מאשר לייבש אותו. רב סימני האומללות שסחלב יראה, כולל נשירה אחד אחרי השני של הפרחים בפרק זמן קצר מדי (הם אמורים להחזיק חודשים) נובעים מרטיבות יתר ולא מיובש, אפילו אם העלים נראים יבשים (הם יראו יבשים כי השורשים רקובים ולא מובילים אליהם מים כמו שצריך).

עכשיו הוזמנתי לתוך החממה, לשיעור קטן על סחלבים. סחלבים ממין פלינופסיס, כמו השלישייה שלי וסחי, גדלים בטבע על גזעי עצים (לא כטפיל, אלא בסימביוזה עם העץ) וסופחים לחות מהאוויר, כי שורשיהם לא נעוצים כלל בקרקע. הם אוהבים תנועת אויר סביבם והרבה אור (יש מינים שמתאימים אפילו לגידול על אדן חלון מערבי).

 סחלבים גדלים על קליפות עצים בחממה

החממה מקבלת סחלבים לטיפול, כמו הסחלבים המסכנים שלי, וגם מוכרת סחלבים מסוגים רבים ושונים במחירים הנמוכים ביותר שיצא לי לראות בארץ, מ-30₪ ומעלה (סחלבים שיעלו לכם 260₪ בחנות הפרחים ברשפון יעלו פה מאה או פחות). אני שילמתי 20₪ עבור הטיפול והשתילה מחדש בכל אחד מהעציצים שהבאתי איתי. בנוסף קניתי עציץ קרמיקה ומצע חדש לסחלבון הגמדי שהשארתי בבית (בחמישה שקלים בלבד) ועוד כמה כלים לטיפול בחבורה.


לפני לכתי, הכתיבה לי הדוקטור לחוקי סחלב את הכללים הבאים לטיפול בחבר'ה מכאן והלאה.
  1. עדיף לייבש את הסחלב מאשר להשקות אותו יותר מדי. אם השקית יותר מדי, ייבוש יהרוג את הבקטריה שהתפתה במצע ויחסל את הריקבון. איך יודעים מתי להשקות את הסחלב? תוקעים מקל במצע עד תחתית העציץ וכמו בבדיקת שמן או תקיעת קיסם בעוגה, משקים רק אם הוא יוצא יבש לחלוטין.
  2. מערבבים רבע כפית דשן סחלבים בשנים או שלושה ליטרים של מים ומשקים אותו בנדיבות. מותר להרטיב את העלים ואת שורשי האוויר, הסחלב אוהב לחות. נותנים למים להתנקז לחלוטין לפני שמחזירים את הסחלב לכלי הקבוע שלו (אסור לו לשבת בתוך מים). את שארית המים המדושנים שומרים בשפריצר איתו אפשר לרסס את העלים ושורשי האוויר בין השקייה להשקייה.
  3. אם הסחלב נמצא בתוך הבית, חייבים לאוורר באופן קבוע את החדר בו הוא נמצא כדי שישגשג.
  4. בין דצמבר למרץ נותנים לסחלב לנוח ומשקים אותו במים ללא דשן.
  5. יש להחליף את המצע אחת לשנתיים לכל היותר.
  6. הסחלב חייב להיות בעציץ שיש לו ניקוז.
  7. אם גוזמים אותו, יש לעשות זאת רק עם מספרים או מגזמה מעוקרים.
 נדמה לי שזהו. לקחתי את סחלביי המחודשים הביתה ואני מקווה לטוב. אסור לי להשקות אותם עכשיו עד שיתייבשו לגמרי. אני מקווה שיצמחו שורשים חדשים וישובו לפרוח בשנה הבאה (השנה הזו אבודה ככל הנראה, הדוקטור הורידה להם את ענפי הפריחה בטענה שסיבוב שני ייקח מהם יותר מדי אנרגיה בכל מקרה ויניב פרחים קטנים ומסכנים). אחד מהם עדין נראה לי מסכן, ואני מקווה שהוא יתאושש. אני מתפתה להשקות אותו, כי העלים כל כך רכים ומסכנים למראה, אבל מחזיקה את עצמי בכח שלא לעשות זאת. 


אם אתם בעלי סחלבים חולניים, חובבי סחלבים, חולמים על סחלב או סתם אוהבים מקומות קטנים ויפים, אני ממליצה בחום על ביקור בסחלבייה. מקום כל כך נחמד עם אנשים כה נחמדים וכלבים דלוקס כמו אלה לא ראיתי הרבה זמן. רק מרחו על עצמכם דוחה יתושים לפני הביקור במקום הלח הזה, כי אני חזרתי הביתה עקוצה מלמעלה עד למטה. אני ללא ספק אחזור לשם לביקורים נוספים.

יום שני, 1 בספטמבר 2014

לא קל, לא קל


אחח ימים קשים עוברים על השבלוג. אל מחשבוס דל קאזה אס מורטוס (יענו התפגר המחשב הביתי) וכמעט בלתי אפשרי לכתוב רשומות. וכאילו שזה לא מספיק, אני ממש אבל ממש חייבת להסתפר.

אבל כדי להצדיק את קיומו של השבליג חייבים להעלות פה רשומה מדי פעם, אז הנה אני וחולצת הכלבוזו שלי. כלבוזו אמנם לא חדש, יש לי אותו כשנתיים נדמה לי, אבל הוא מעביר מסר שימושי לשמנמנות בחבורה והוא שתמיד כדאי לחטט גם בקולקציות וחנויות שלא נועדו לכן ולשכמותכן. שכן כלבוזו הוא חולצה מידה 16 (44 ישראלי) מקו הפטיט של אסוס והוא עדין מתאים לי יותר מחלק מהחולצות במידה 18 מהקו הרגיל שלהם. אז אם אתן רואות איזה כלבוז או חתוז שמוצא חן בעיניכן והוא לא במידה המדויקת שלכן עדין שווה למדוד, תראו איזו חיבה הדדית יש בינינו!


אגב, בזמן שציוד המיחשוב הביתי שלי גוסס כאילו אין מחר (ויש, עינאל רבקום, יש) אני מבשלת משהו גדול מאד שיתחיל בחגים הבאים עלינו לטובה. אז זיקפו אוזניים ופיקחו עינים כי זה ממש מעבר לפינה.